יום שני, 2 במרץ 2015

חברות שלי ואני...

חברות שלי ואני...
הן נראות כמו הרים, למעשה הן הרות
אני עוד בבית, מגהצת ת'שערות
הן שותות ספרינגים וקולות וסודה
אני- רק מים, בענבל או רמדה
הן טובעות בים של כלים ושטיפות
אני עוד מרחפת בענני שאיפות
הן מבלות בפאנית, משפצות את השייטל
אני- כל ר"ח, בצפת או בכותל
הן מתמודדות עם משכנתא, חשמל וארנונה
אני מתלבטת: תפרח או גרודנא ?
הן בהכנה ללידה, במחלקה או בפגיה
אני במלך דוד או שלמה או מכבייה
הן בודקות ת'משקל של יורש העצר
והאם צריך גם היפוך
אני עדיין נאבקת ביצר:
שורצת תחת הפוך
הן מנקות את הדירה, משאירות לשכנים
ואני את החדר, אחרי גדוד אחיינים
זה אצילי כשלאמא הן מטות הכתף
אני מפונה מהחדר, ישנה במרתף
הן יחד כולן בנוה יעקב
רק אחרי בארועים באים לעקוב
 הן דחוסות באקורדיון של ה- 59
אני מפליגה במוניות, לחוצה, חסרת ישע
הן שחות בכל מרץ: בעלי כך אמר!
ואני בדרך ארץ:ומנין מר?!
ב- 10,הן הולכות, אין ברירה! הביתה..
ב- 10 ?! הליכות! אין מנוס- דיאטה
פצעים בפרצוף ?! זה כך תשעה ירחים
פצעים בפנים? אני בלחץ משידוכים!
אותן מרדימים בעזרת אפידורל
אני נרדמת מייד (צחוק הגורל...)
בערב הן פנויות, הן נשואות כבר שנים...
בערב אני תפוסה- במשכנות שאננים
היא יצאה מהבית? לחתונה, עם בעלה
אני יצאתי? לשיעור במעל"ה
הן עצבניות? קורה, זה הורמונאלי
אני עצבנית? כי הוא עדיין לא ענה לי
אין לה מצב רוח? ככה זה- אשה
לי אין מצב רוח? כנראה שיש פגישה
היא מוחה ואומרת: כי ככה בעלי !
אני בוכה ואומרת: כי ככה בא לי ! 



בשולי הדברים:
השיר הזה הוא פרי ערב אחד בו הייתי משועממת עד  לאין תכלית וחקר, הוא לא פרי תסכול וצער חלילה וחס, אלא כאמור. מעבר לזה-לא נפגשתי לא במלך דוד ולא במשכנות שאננים לא במכבייה ועוד כמה מקומות שפורטו שם, וכל תלאותי ברב הפעמים הינם תפארת החרוז בלבד.
ורק הגיג אחרון:
כל מי שזכיתי להשמיע את השיר הזה באוזניה, אמרה:"תצלמי לי את זה/ תשלחי בפקס או במייל – אני חייבת להראות את זה לבעלי !!!
אז הנה עוד הבדל אחד קטן, אני הראיתי לכן!!!  

                            © לבחורה החפצה בעילום שם

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה