האם הגנים יכולים לנבא עמדה פוליטית
קומבינציות מסוימות של גנים, בשילוב כמה נתונים חברתיים, יכולים לנבא את העמדה הפוליטית שלנו. וגם - מה הקשר בין האבולוציה לפתק שנשים בקלפי
בימי החיזור הפוליטי הדביק אחר משה כחלון, ממש לפני שהלה ניער מעליו את כל החיבוקים והסתלק מהזירה בפתאומיות, עשה רובי ריבלין ניסיון נואש אחרון לשמר את כחלון בליכוד. “אתה, כחלון”, אמר ריבלין, “נמצא בתוך ה־DNA של הליכוד”. הדבר נשמע לרובנו מגוחך למדי, אך ייתכן שמיהרנו לזלזל באמירה הזאת. בשנים האחרונות הצטברו עדויות מחקריות על הקשר בין פוליטיקה לבין גנטיקה, וליתר דיוק על כך שהעמדות הפוליטיות שלנו והחלטתנו לאיזו מפלגה להצביע נקבעות באופן חלקי על פי הגנטיקה שלנו. קובץ מאמרים בעריכת פיטר חתמי ורוז מקדרמוט, שיצא בשנה שעברה תחת הכותרת “האדם מטבעו הינו חיה פוליטית” (בהוצאת אוניברסיטת שיקגו), מסכם את התוצאות המחקריות העיקריות בעניין זה.
בואו נתחיל באמירה שאיתה נסכים כולנו: מי שחושב כמונו מבחינה פוליטית התברך כמובן בגנים של חוכמה ורגישות. מי שחושב הפוך מאיתנו - קולל גנטית בטיפשות או ברשעות. אך לא לזאת כוונתי. אני מתכוון לכך שהנטייה הפוליטית שלנו - שמאל לעומת ימין, ליברליות לעומת שמרנות - נקבעת בחלקה על פי המבנה הגנטי של כל אחד מאיתנו. ראוי תחילה לשים את העניין בפרופורציה הנכונה. אין הכוונה שיש גן X לתומכי ליכוד וגן Y לתומכי העבודה, ואין זה נכון שכדי לעבור מתמיכה בבנימין נתניהו לתמיכה ביאיר לפיד דרושה מוטציה גנטית.
אבל כן, קומבינציות מסוימות של גנים, בשילוב כמה נתונים חברתיים, יכולים לנבא את העמדה הפוליטית שלנו. בשנים האחרונות השתכללה הטכנולוגיה של זיהוי גנטי באופן מדהים. בעלות קטנה, 200 דולר, אפשר לקחת דגימת רוק ולבצע מיפוי מושלם של המבנה הגנטי שלנו. בזכות שיפור זה ניתן לערוך יותר ניסויים עם מספר גדול יותר של נבדקים. ניסויים אלה מאפשרים להבין באופן טוב יותר את הקשר בין גנטיקה לבין מגוון רחב של תכונות אופי.
נוסף על השימוש במיפוי גנטי, הוכח קשר בין גנטיקה לעמדות פוליטיות במחקרי תאומים. אחד הממצאים המדהימים בהקשר זה מראה שבין תאומים זהים קיים מתאם גבוה יותר בעמדות הפוליטיות מאשר בין תאומים שאינם זהים. תאומים זהים הם תוצר של התחלקות הזרע והביצית לשתי יחידות שהופכות לשני עוברים נפרדים. לכן לתאומים זהים יש מטען גנטי זהה לחלוטין. תאומים שאינם זהים קרובים זה לזה מבחינה גנטית כמו כל שני אחים. העובדה שתאומים זהים דומים זה לזה בדעותיהם הפוליטיות יותר מאשר תאומים שאינם זהים היא הוכחה כמעט ניצחת לכך שהביולוגיה מתערבת בעמדות הפוליטיות שלנו.
הדיון המדעי בקשר שבין גנטיקה ופוליטיקה שייך לדיון רחב יותר וטעון יותר, בשאלה אם תכונות האופי שלנו הן נרכשות או מולדות. איזה חלק ממבנה האישיות שלנו מוכרע על ידי הסביבה שאיתה אנו נמצאים במגע החל מיום הלידה, ואיזה חלק מוכרע כבר תשעה חודשים לפני הלידה? במשך שנים הונחו מכשולים כבדים בדרכם על מחקרים בנושאים אלו. חלק מהמכשולים הוצבו בגלל תקינות פוליטית צבועה וחלקם עקב חרדה נוראה, שמא יתגלו הבדלים גנטיים הקשורים למוצא אתני.
בשנים האחרונות הוקלו מעט מחסומים אלו, ויותר תקציבי מחקר החלו זורמים למחקרים העוסקים בסוגיה זו. החלו מצטברות עדויות לכך שחלקה של הגנטיקה בקביעת האישיות שלנו גדול משחשבנו. לדוגמה, נמצא שהגנטיקה אחראית ל–40% מהכישורים החברתיים שלנו, ל–32% מהנאמנות (או חוסר הנאמנות) שלנו לבן/בת הזוג ול–20% מכושר המנהיגות שבנו. כאשר מביאים בחשבון גם מספר קטן של מדדים חברתיים של הנבדק, ערכים אלו גדלים בהרבה והגנטיקה יכולה לנבא תכונות אופי ספציפיות בהצלחה מדהימה.
אבל מהמחקרים עולה שהמנגנון הגנטי המשפיע על עמדותינו הפוליטיות שונה מזה המשפיע על תכונות אופי אחרות שלנו, והוא קשור לתופעה שאני מכנה “רגשות קולקטיביים”, כלומר לצורך האנושי בהשתייכות קבוצתית. צורך זה חיוני להישרדותנו והוא התפתח באמצעות כוח הבחירה האבולוציוני משחר התרבות האנושית. השתייכות קבוצתית באה לביטוי בשני אופנים: בסולידריות כלפי חברי הקבוצה, ובעוינות כלפי הקבוצה המתחרה. הגנטיקה שלנו מכתיבה במידה מסוימת את המשקל שאנו מייחסים לשני אופנים אלה ומשקל זה משפיע על העמדה הפוליטית שלנו. לדוגמה, צפוי שמי שמייחס משקל רב לסולידריות כלפי הקבוצה יתמוך בעמדות שמאל בענייני כלכלה. צפוי שמי שמייחס משקל רב יותר לעוינות כלפי הקבוצה המתחרה ייטה ימינה בנושאי חוץ וביטחון. בדומה, מי שמגיב פחות לרגשות קולקטיביים - על שני המאפיינים שלהם - יגלה עמדות ליברליות/קפיטליסטיות יותר בנושאי כלכלה ועמדות פשרניות יותר בתחום הביטחון.
אבל תחושת ההשתייכות לקבוצה אינה מוגבלת רק להקשר הלאומי. היא קיימת בעצם בכל מקום שבו קיימת קבוצה (בין החברים לעבודה, בין אוהדי קבוצת הכדורגל שלנו, אפילו בין משתמשי חדר הכושר שלנו). אם ביטויי תחושת ההשתייכות שלנו תלויים בגנטיקה שלנו, צפוי שנאמץ התנהגות דומה בסיטואציות קבוצתיות שונות. משמעות הדבר מרחיקת לכת, משום שהיא מציעה שאפשר לנבא באופן סטטיסטי את התנהגותו של אדם על פי השתייכותו הפוליטית.
תארו לעצמכם את ישיבת ועד הבית השנתית שאתם משתתפים בה בבניין מגוריכם. על הפרק הסוגיה כיצד לנהוג בדייר הסורר המסרב לשלם את מסי הוועד. הסיפור הגנטי מציע שלאנשי השמאל מבין דיירי הבית תהיה נטייה גדולה יותר להתפשר עם הדייר הסורר, בעוד שאנשי הימין יגלו יתר נוקשות וקשיחות. אני דווקא הכרתי בחיי הרבה אנשי ימין שגילו סלחנות ומתינות בסיטואציות חברתיות שונות, ומספר אנשי שמאל שהמילה פשרה מהם והלאה. אך ייתכן שמחקר סטטיסטי יסודי יגלה בעתיד הקרוב את הקשר הנחזה על ידי הסיפור הגנטי.
לקשר המדהים שבין פוליטיקה לגנטיקה יש גם השלכות על השיח הפוליטי הכללי. ראשית, ראיות אלה מחדדות את העובדה שוויכוח פוליטי אינו יכול להיות מוכרע אך ורק באמצעות טיעונים רציונליים. המקור הגנטי של עמדותינו הפוליטיות, גם אם הוא מוגבל, מבליט את מגבלות השכנוע. עוצמת הטיעון הלוגי תשפיע עלינו בדרך כלל פחות מנטיית הלב הסובייקטיבית שלנו. דבר זה ראוי שיובא בחשבון גם בעיצוב מדיניות (כלכלית, חברתית ומדינית). מה שטוב לאזרח א’ אינו בהכרח טוב לאזרח ב’, גם אם שניהם באים מאותו רקע סוציו־אקונומי.
ואולם, למרות כל זאת אסור לנו לאפשר לגנטיקה שלנו, בסיוע הורמוני הרגש, להשתלט באופן בלעדי על הבחירה הפוליטית שלנו. חשוב שנדע להבחין בכל סוגיה פוליטית, אם עמדותינו הפוליטית מונחות על ידי ראיות או תחושות עמומות. האינטרסים שלנו, כפרטים וכחברה, מנוגדים לעתים קרובות למה שה־DNA שלנו מכתיב לנו כעמדה פוליטית.
הכותב הוא ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית ומחבר הספר “רגשות רציונליים - איך הרגש מצליח במקום שבו השכל נכשל"
http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1889531
