בתחילת החודש ניסיתי להעלות לדיון בתכנית הרדיו ,שאני עורך ומגיש בקול ישראל, תחקיר על חבר הכנסת נחמן שי. בשום תרחיש שהרצתי, לא הצלחתי לחזות את הסיבה שבגינה לא יתאפשר לי לבסוף מלצייץ אפילו מילת ביקורת אחת עליו בשידור. לפניכם הסיפור הבלתי נתפס מאחורי גניזת התחקיר על נחמן שי ברדיו קול ישראל.
הכל התחיל כשביקשתי מהעיתונאי והכתב הפוליטי ,תומר אביטל, לעלות לשידור בתכנית הרדיו של 'הכלכלה האמיתית' ברשת א' של קול ישראל. קבענו שידבר על פרויקט יוצא דופן שהוא מוביל במימון הציבור. מטרת הפרויקט בשם" 100 ימים של שקיפות " היא לחשוף בעזרת אנשי מקצוע את כל מה שחברי כנסת מנסים להסתיר מאיתנו – ממספר ימי החופשה שלהם ועד לקשרי הון שלטון בעייתיים שהם מנהלים. אך טבעי היה שאביטל ידבר גם על התחקיר שפרסם קודם לכן בפיסבור על ח"כ נחמן שי , שלמעשה היה הטריגר להתנעת הפרויקט היוצא דופן הזה. התחקיר מבקר את ח"כ נחמן שי על התנהלותו הלא שקופה והלכאורה בזבזנית כחבר כנסת (על חשבון משלם המיסים). ח"כ שי אמנם לא עבר על החוק וגם בוודאי כבר ידענו תחקירים הרבה יותר דרמטיים וסנסציוניים מאותו תחקיר שביצע אביטל, אבל בהחלט אפשר לקטלג את ממצאיו כ"כשרים אך מסריחים". במיוחד כאשר ישנם בארץ מאות אלפי אזרחים שאפילו כסף למילקי אין להם.
לעומת זאת יתכן גם שיש לח"כ שי הסבר מניח את הדעת על ממצאי התחקיר ולכן ניתנה לו זכות התגובה בתכנית ב"כל פורמט שיבחר".
התגובה הגיעה ביום חמישי בלילה, שלושה ימים לפני השידור. עוזרתו של ח"כ שי טענה בשיחת טלפון עימי כי יש אי אמת בתחקירו של אביטל ,אך התחמקה מלפרט מהן האי אמיתות. היא סרבה למסור תגובה רשמית אך הזהירה שאם אדבר על התחקיר בשידור החי, יהיה זה מהלך שעלול להיות כרוך בסיכון של תביעת דיבה. לבסוף הפנתה את תשומת ליבי שהם מתכוונים לפנות גם להנהלת קול ישראל בעניין.
ביום ראשון ,זמן קצר לפני השידור כבר הגיעה תגובה כתובה ורשמית. הפעם הגרסה השתנתה ובהודעה סתומה וקצרה נמסר לי מלשכתו של ח"כ שי:
"בין ח״כ נחמן שי לבין תומר אביטל מתנהלת התדיינות משפטית. כל אזכור של שמו בתכנית בהקשר זה מחייב תגובה שתועבר אלינו בכתב ותגובתנו תינתן בהתאם."
במקביל קיבלתי טלפון בהול מהנהלת קול ישראל לבירור העניין. ח"כ שי כפי שהבטיח מיהר לעדכן גם אותם. המשמעות היתה ברורה לכולנו– בהעדר פרטים נוספים על סוג ההתדיינות המשפטית - אם יוזכר שמו של ח"כ שי (בנוגע לתחקיר) אני עלול לעמוד בסכנה של תביעה בגין עבירה על עקרון הסוביודיצה. כאזרח שומר חוק לא היתה לי לפיכך ברירה אלא לגנוז את החלק בראיון שנגע לח"כ שי. אלא שמכאן הסיפור הפך כבר ליותר ויותר הזוי.
משהו לא הסתדר לי בתגובתו של ח"כ שי. בשיחה בליל יום חמישי אמרה לי העוזרת שלו שהם שוקלים לנקוט בצעדים משפטיים מול אביטל ובשיחה בראשון בבוקר כבר טענה שיש בינהם דיון משפטי. פניתי לאביטל המופתע כדי לקבל ממנו תגובה. לדבריו לא רק שלא קיים דיון משפטי כזה, אלא שח"כ שי הוא זה שמתחמק מכל מסוג של דיון בינהם . זאת לאחר שלטענתו ניסה לשווא לקבל ממנו תגובה כמעט בכל דרך אפשרית. גורם רשמי בהנהלת בתי המשפט חיזק את טענתו של אביטל ואישר בפני כי אכן לא קיים כיום אף תיק פתוח בבית המשפט שאביטל מופיע בו. בלי או עם ח"כ שי.
התקשרתי שוב ללשכתו של ח"כ שי כדי להבין מה לעזאזל קורה פה. בצידו השני של הקו לא אהבו את נסיון הבירור הזה וענו לי בעצבנות: "תקשיב ערן! יש את התכנית שלך ויש דברים שלא קשורים אליך...." לא ויתרתי וניסיתי עדיין לאתגר בשאלות אבל העוזרת של שי חתכה אותי מיד. היא ביקשה ממני להפנות אליה שאלות רק באופן רשמי במייל והבטיחה להחזיר תשובות באופן רשמי.
פניתי באופן רשמי במייל אבל את התשובות הרשמיות לא קיבלתי עד היום. במקום זה בחר ח"כ שי באופן לא רשמי לפנות שוב למנהלים בקול ישראל ורשות השידור. משיחת בירור שנערכה מאוחר יותר הסתבר לי כי שי הפנה נגדי כל מיני טענות שונות ומשונות כולל בדיקת מעמדי ברשות. תשובות לשאלות שהפנתי הוא לא סיפק.
ח"כ שי הוא ללא ספק ממומחי התקשורת המובילים והמוכשרים בישראל , אך נראה שדווקא הוא טרם הפנים שעולם התקשורת מאז התקופה בה היה יו"ר רשות השידור, השתנה ללא היכר. או כמו שאמר בזמנו סגנו המורשע של הנשיא ניקסון: "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי". והכללים אכן השתנו. נכנסנו לעידן השקיפות -על כל כלי תקשורת שמונעים ממנו לפרסם ביקורת לגיטימית קמים היום כלי תקשורת רבים אחרים שנקראים דפי פייסבוק ושאר רשתות חברתיות שיפרסמו אותה. הימים שבהם במקום להתמודד עם ביקורת (או לכל הפחות לתת עליה תשובות), אפשר היה לקבור אותה בטקטיקות כאלה או אחרות, הולכים ונעלמים מהעולם.
ההבדל הגדול בין עיתונאות במשטר דמוקרטי לבין עיתונאות במשטר דיקטטורי היא שבדמוקרטיה זו זכות לבקר ובדיקטטורה זו חובה לשתוק. אני בכל אופן לא מתכוון לשתוק. אני מקווה שכך ינהגו גם כל השאר.
הכל התחיל כשביקשתי מהעיתונאי והכתב הפוליטי ,תומר אביטל, לעלות לשידור בתכנית הרדיו של 'הכלכלה האמיתית' ברשת א' של קול ישראל. קבענו שידבר על פרויקט יוצא דופן שהוא מוביל במימון הציבור. מטרת הפרויקט בשם" 100 ימים של שקיפות " היא לחשוף בעזרת אנשי מקצוע את כל מה שחברי כנסת מנסים להסתיר מאיתנו – ממספר ימי החופשה שלהם ועד לקשרי הון שלטון בעייתיים שהם מנהלים. אך טבעי היה שאביטל ידבר גם על התחקיר שפרסם קודם לכן בפיסבור על ח"כ נחמן שי , שלמעשה היה הטריגר להתנעת הפרויקט היוצא דופן הזה. התחקיר מבקר את ח"כ נחמן שי על התנהלותו הלא שקופה והלכאורה בזבזנית כחבר כנסת (על חשבון משלם המיסים). ח"כ שי אמנם לא עבר על החוק וגם בוודאי כבר ידענו תחקירים הרבה יותר דרמטיים וסנסציוניים מאותו תחקיר שביצע אביטל, אבל בהחלט אפשר לקטלג את ממצאיו כ"כשרים אך מסריחים". במיוחד כאשר ישנם בארץ מאות אלפי אזרחים שאפילו כסף למילקי אין להם.
לעומת זאת יתכן גם שיש לח"כ שי הסבר מניח את הדעת על ממצאי התחקיר ולכן ניתנה לו זכות התגובה בתכנית ב"כל פורמט שיבחר".
התגובה הגיעה ביום חמישי בלילה, שלושה ימים לפני השידור. עוזרתו של ח"כ שי טענה בשיחת טלפון עימי כי יש אי אמת בתחקירו של אביטל ,אך התחמקה מלפרט מהן האי אמיתות. היא סרבה למסור תגובה רשמית אך הזהירה שאם אדבר על התחקיר בשידור החי, יהיה זה מהלך שעלול להיות כרוך בסיכון של תביעת דיבה. לבסוף הפנתה את תשומת ליבי שהם מתכוונים לפנות גם להנהלת קול ישראל בעניין.
ביום ראשון ,זמן קצר לפני השידור כבר הגיעה תגובה כתובה ורשמית. הפעם הגרסה השתנתה ובהודעה סתומה וקצרה נמסר לי מלשכתו של ח"כ שי:
"בין ח״כ נחמן שי לבין תומר אביטל מתנהלת התדיינות משפטית. כל אזכור של שמו בתכנית בהקשר זה מחייב תגובה שתועבר אלינו בכתב ותגובתנו תינתן בהתאם."
במקביל קיבלתי טלפון בהול מהנהלת קול ישראל לבירור העניין. ח"כ שי כפי שהבטיח מיהר לעדכן גם אותם. המשמעות היתה ברורה לכולנו– בהעדר פרטים נוספים על סוג ההתדיינות המשפטית - אם יוזכר שמו של ח"כ שי (בנוגע לתחקיר) אני עלול לעמוד בסכנה של תביעה בגין עבירה על עקרון הסוביודיצה. כאזרח שומר חוק לא היתה לי לפיכך ברירה אלא לגנוז את החלק בראיון שנגע לח"כ שי. אלא שמכאן הסיפור הפך כבר ליותר ויותר הזוי.
משהו לא הסתדר לי בתגובתו של ח"כ שי. בשיחה בליל יום חמישי אמרה לי העוזרת שלו שהם שוקלים לנקוט בצעדים משפטיים מול אביטל ובשיחה בראשון בבוקר כבר טענה שיש בינהם דיון משפטי. פניתי לאביטל המופתע כדי לקבל ממנו תגובה. לדבריו לא רק שלא קיים דיון משפטי כזה, אלא שח"כ שי הוא זה שמתחמק מכל מסוג של דיון בינהם . זאת לאחר שלטענתו ניסה לשווא לקבל ממנו תגובה כמעט בכל דרך אפשרית. גורם רשמי בהנהלת בתי המשפט חיזק את טענתו של אביטל ואישר בפני כי אכן לא קיים כיום אף תיק פתוח בבית המשפט שאביטל מופיע בו. בלי או עם ח"כ שי.
התקשרתי שוב ללשכתו של ח"כ שי כדי להבין מה לעזאזל קורה פה. בצידו השני של הקו לא אהבו את נסיון הבירור הזה וענו לי בעצבנות: "תקשיב ערן! יש את התכנית שלך ויש דברים שלא קשורים אליך...." לא ויתרתי וניסיתי עדיין לאתגר בשאלות אבל העוזרת של שי חתכה אותי מיד. היא ביקשה ממני להפנות אליה שאלות רק באופן רשמי במייל והבטיחה להחזיר תשובות באופן רשמי.
פניתי באופן רשמי במייל אבל את התשובות הרשמיות לא קיבלתי עד היום. במקום זה בחר ח"כ שי באופן לא רשמי לפנות שוב למנהלים בקול ישראל ורשות השידור. משיחת בירור שנערכה מאוחר יותר הסתבר לי כי שי הפנה נגדי כל מיני טענות שונות ומשונות כולל בדיקת מעמדי ברשות. תשובות לשאלות שהפנתי הוא לא סיפק.
ח"כ שי הוא ללא ספק ממומחי התקשורת המובילים והמוכשרים בישראל , אך נראה שדווקא הוא טרם הפנים שעולם התקשורת מאז התקופה בה היה יו"ר רשות השידור, השתנה ללא היכר. או כמו שאמר בזמנו סגנו המורשע של הנשיא ניקסון: "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי". והכללים אכן השתנו. נכנסנו לעידן השקיפות -על כל כלי תקשורת שמונעים ממנו לפרסם ביקורת לגיטימית קמים היום כלי תקשורת רבים אחרים שנקראים דפי פייסבוק ושאר רשתות חברתיות שיפרסמו אותה. הימים שבהם במקום להתמודד עם ביקורת (או לכל הפחות לתת עליה תשובות), אפשר היה לקבור אותה בטקטיקות כאלה או אחרות, הולכים ונעלמים מהעולם.
ההבדל הגדול בין עיתונאות במשטר דמוקרטי לבין עיתונאות במשטר דיקטטורי היא שבדמוקרטיה זו זכות לבקר ובדיקטטורה זו חובה לשתוק. אני בכל אופן לא מתכוון לשתוק. אני מקווה שכך ינהגו גם כל השאר.
