מובלעת חרדית בישראל נפתחת לזרים להילחם בנגיף
כאשר קהילה דתית מבודדת הפכה למוקד של נגיף הנגיף, מנהיגיה עשו את הבלתי נתפס וקראו לצבא לעזור להפוך את העניינים.
המנהגים האינסולריים שהגנו על מסורות חרדיות מפני שינוי, גם הם חרשים את תושבי בני ברק, ישראל, לאזהרות דחופות בנושא בריאות הציבור. קרדיט ... דן בלילטי לניו יורק טיימס
מאת דויד מ. הלפינגר
· 15 באפריל 2020
·
ה
בני ברק, ישראל - כאשר ראש עיריית בני ברק תפס את הרצינות הקטלנית של מגיפת הנגיף הקורבי, עירו כבר הפכה למרכז ההדבקה הגדול ביותר בישראל .
מובלעת חרדית בצל תל אביב, לבני ברק הייתה אחת מכל שבעה מקרי ישראל, ורק כשליש מכ -210,000 תושביה היו צפויים לחלות.
עצם המנהגים שהגנו על המסורות הנערכות שלה מפני שינוי - מגבלות קפדניות על הטכנולוגיה המודרנית, סלידה מהתקשורת החילונית, חשד עמוק למוסדות המדינה - החרישו את תושבי בני ברק לאזהרות דחופות בנושא בריאות הציבור. עמוס בצפיפות במשפחות רחבות ידיים בדירות קופסאות נעליים שחייהן נסבו סביב פולחן ולימוד כתף אל כתף, היה זה קרקע פורייה להתפשטות מהירה של קוביד -19.
בייאוש, ראש העיר אברהם רובינשטיין הושיט יד מחוץ לקהילה שלו לעזרה מאנשים שהחרדים ראו זה מכבר איום על אורח חייהם: הצבא.
שבועיים לאחר מכן, בני ברק עדיין מחזיקה בריכוז הגדול ביותר של מקרי הנגיף הידועים בישראל, אך המשבר נמצא במהירות תחת שליטה. שיעור הזיהומים החדשים הופחת ביותר ממחצית, המספר שנבדק בשבוע שולש ורק 2,109 תושבים בדקו חיובי. בתי כנסת וישיבות נעולים, הרחובות כמעט ריקים. עדיין ניתן לשמוע את קולות התפילה בפרקי זמן קבועים, אך ממרפסות וגגות.
סיפור ההיפוך המהיר של בני ברק איננו רק מנהיגות צבאית מגניבה תחת אש אחרת של אויב, אלא גם על הגישור הבלתי נוח של אחת המפלגות החריגות ביותר של ישראל: בין קהילה מוסתרת שמתייחסת למבוגרים מבחוץ כעוינת לבין הצבא כאל איום מסוים, מחשש למוניטין שלו ככור היתוך חילוני, וישראלים הרואים בחרדים מפגרים ונטל, בין היתר משום שרובם מסרבים לשירות צבאי.
"זה המיזוג בין שאר חלקי ישראל לקהילה היהודית האורתודוכסית", אמר האלוף רוני נומה, איש מילואים וראש מפקד מרכז לשעבר, שקיבל שיחה מאוחרת של מר רובינשטיין לפני שבועיים ולקח פיקוד בבית העירייה למחרת בבוקר.
רבני בני ברק התעוררו סוף סוף אל קטלניות הנגיף - העיתונים שלהם הדפיסו את מודעות המוות של עשרות יהודים חרדים בניו יורק, ניו ג'רזי ולונדון - כאשר מר רובינשטיין, שאשתו חלתה בנגיף, הושיט את ידו.
מר נומה, 53, אמר שהוא ניסה להקרין רוגע ורציונליזם בתוך רגשות מחוממים יתר על המידה. הוא גייס שני עמיתים מילואים. תא"ל האלוף רונן מנליס, לשעבר דובר הצבא הבכיר, החל לסקור את התושבים כדי לבדוק עד כמה הם מבינים את המצב. אל"מ אבי כהן, שהתמחה בלוחמה אלקטרונית, התקין מערכת ויזואליזציה נתונים עדכנית למיפוי חולים, קשישים, ישיבות, בתי כנסת ורבדים של מידע אחר בטלוויזיות עם מסך גדול, והפך עיר ריקה משרד המסדרון לחדר מלחמה מלחמה בווירוסים.
יחד הבינו מהר כי האסטרטגיה הלאומית של ישראל להתמודד עם הנגיף לא תעבוד בבני ברק.
"במקום אחר, החולים יכולים להישאר בחדר משלהם, וקרובי משפחה בריאים יכולים להביא להם את מה שהם צריכים," אמר מר מנליס. "הנה, כולם גרים יחד. אתה לא יכול להפריד בין חולים. "
כדי למנוע מתושבים נגועים לעזוב את בתיהם, שכנע מר נומה את הצבא לשלוח שתי חטיבות של חיילים פעילים, אשר יחד עם מאות מתנדבים החלו למסור מצרכים, ארוחות מבושלות, תרופות וצעצועים לבתים בהסגר.
ביום שני בבניין הרווחה העירוני סייעו חיילים למתנדבים להעמיס 2,800 ארוחות מוכנות לאמבולנסים, שצוותיהם שועטו ברחבי העיר והעבירו אותם למשפחות נזקקות במנעול.
באתר בדיקה שנבנה בחיפזון בחניון מסחרי, אמבולנסים ומכוניות פרטיות עמוסות משפחות שחוו תסמיני וירוסים התגלגלו בהתמדה לעובדים רפואיים המותאמים לפגיעות עם ספלים.
המאמץ, הנתמך על ידי כספי ציבור ותרומות, הוא יקר. השבועיים הראשונים של הארוחות בלבד עלו יותר מ- 8 מיליון דולר. אבל הלוגיסטיקה התגלתה פחות מאתגרת מאשר להוציא את המסר בעיר בה חדשות נוסעות במהירות ההדפס.
מר מנליס שלח מכונית עם רמקול שמפוצץ אזהרות בריאות והניח מודעות בעיתונים החרדים. תושבים במאות מבנים גויסו לדפוק בדלתות, חילקו עלונים ואספו מידע על מי שהיה חולה או זקוק לעזרה. הוקם מוקד טלפוני לטיפול במפולת שואלים ובקשות. מערכת רובוקול המשמשת בדרך כלל לקמפיינים פוליטיים מפוטרת 40,000 שיחות ביום.
ומחבר ספרי ילדים חרדי פופולרי, חיים וואלדר, הסכים להקליט מסרים ממריצים את המורלים הארוכים להורים ("היו חזקים למען עמנו ואלוהים", הוא אומר באחד) וגם לילדים ("המשיכו להיות עסוקים, ואל תדאגו" לא משתעמם ”).
מר נומה וחבריו אמרו שהם ניגשו למשימתם בהכנעה רבה, בהתחשב בבורותם באורח החיים החרדי, ובאמפתיה כיצד הפך אי-הבדידות של בני ברק לאבן ריחיים.
ישראלים האשימו את החרדים בכך שהם מפגינים הוראות מרחיקות חברתיות בכך שהמשיכו להתפלל וללמוד בקבוצות ולקיים חתונות גדולות. פקידי ממשל חסמו יישובים שלמים, החל מבני ברק.
העיירה שליד בני ברק, רמת גן יוקרתית, הקימה גדרות לאורך גבולה בשבוע שעבר. (הם הצטוו לאחר יום.)
"הם התחילו להרגיש שכולם שונאים אותם," אמר מר מנליס.
בניגוד לתפיסה הציבורית כי החרדים אינם מצייתים לצווי בריאות הציבור, אמר מר נומה, תושבי בני ברק פשוט לא שמעו את ההוראות הללו. "רובם לא ידעו את הסיכונים," אמר. "הם לא ידעו מה לעשות."
מר מנליס, 41, אמר שהוא מודאג גם מדעותיהם של לא-יהודים. בהתחשב בנראות הקורבנות החרדיים בנגיף בניו יורק ובניו ג'רזי, הוא אמר, הוא הועבר להתנדב בחלקו על ידי רצון למנוע תנופה חדשה לאנטישמיות. "הפחד שלי הוא שמה שקרה בבני ברק ובברוקלין יכול להסתיים בשנאת יהודים בכל העולם", אמר.
בעוד מר נומה וצוותו ניסו להסתגל לרגישויות מקומיות, גם הרבנים המקומיים הסתגלו, חפרו את התקדימים התלמודיים כדי להצדיק ציוצים מועילים לפרקטיקה היהודית, ולעתים גם לחדש תוך כדי תנועה.
התחלתה של פסח יום רביעי שעבר, למשל, אמור שריפת ריטואל של "חמץ", בכל ימות השנה המזון נחשב נגועה התיבול. בדרך כלל התושבים מתאספים סביב שריפות מדרכות משותפות. השנה הוענק לכל בניין דירות שקית צהובה גדולה לאיסוף החומץ של התושבים, צוותי התברואה הובילו את התיקים למזבלה של העיר וכמה רבנים הנחו את השרפה.
עדיף לבצע את הטקס עצמו, אמר הרב הראשי של העיר, יצחק לנדא. "אבל כשאין ברירה, תתפשר."
השגת שיתוף פעולה הצריכה גם שכנוע, אמר מר מנליס.
דחיפה להעביר משפחות חולות למלון הסגר מיוחד ניצחה אנשים, לדבריו, רק כשהוצגו להם תמונות של מה שיכול לחכות להם: תפילה קבוצתית, לימוד תורה קבוצתי לילדים, אוכל כשר, אפילו הורה ריקודים בחצר האחורית של המלון. התרחקות חברתית היא מיותרת, אמר, כש"כולם חולים ".
לא מאבד תושבים רבים כי כישלונם לא קיבל את התזכיר על התרחקות חברתית מעיד על בעיית תקשורת ארוכת שנים בין החרדים לשלטון המרכזי בירושלים. היו שהציעו שהממשלה טעתה בכך שהיא הסתמכה בכבדות רבה מדי על פוליטיקאים חרדים כצינור של מידע חיוני.
אולם הרב לנדא, שאמר שהוא לא מתכוון לנטוש התנגדות למה שתאר כהשפעה המזיקית של התקשורת ההמונית, אמר שהוא ומנהיגים אחרים אכן צריכים לקחת אחריות על הפצת הבשורה לתושבים שהימנעותם מהתקשורת עלולה להעמיד אותם בסכנה.
"עלינו ליידע את הציבור שלנו באופן שהוא יודע מה לעשות ואיך להגיב", אמר. "אני הולך ללמוד מהמצב. לא נחכה להבין שהציבור שלנו לא מודע לאיום מיידי עליו. "
ראש העיר רובינשטיין מבהיר כעת לשים לב כמה ריקים הרחובות לטעון כי בוחריו, לאחר שנודע להם, התנהגו. "מה שאני הכי גאה בו הוא הציות והצייתנות של התושבים שלנו," אמר.
בשום מקום בחברה הישראלית לא היו המתחים בין החרדים לציבור הרחב יותר לוהטים מאשר בגלל הפטור משירות צבאי שניתן ליהודים שמתמסרים ללימודי דת. זה דרבן את הפוליטיקאים החילוניים להציג את החרדים כנטל כספי, ואילו החרדים הדמיזו את הצבא ככור היתוך מגוחך ואנטי-דתי.
אולם במהלך השבועיים האחרונים הייתה לתושבי בני ברק סיכוי נדיר לתקשר עם חיילים מקרוב ונראה שהם מתרשמים.
"פתאום, יום אחד, יש את כל כלי הרכב הצבאיים האלה, הם הולכים לקשישים ולאנשים עם צרכים מיוחדים," אמר אבשלום עמר, 48. "לראות את זה ייחקק על ליבי. זה לא רק שהם צופים בגבולות, הם גם באים לעזור לנו במשבר הזה. "
סרן אורל ביבי, מפקד צנחנים באימונים, אמר שילדים ממשיכים לחייך ומצביעים אליו, צועקים "חייל, חייל!" ואילו מבוגרים מציעים לו סוכריות. "זה היה כל כך מחמם את הלב, חיובי וידידותי," אמר. "וברור שאני משהו שאינו תקין בשכונה הזו."
ייתכן שההיבט החדשני ביותר בהתאמת בני ברק לנגיף הוא כיצד התושבים פוגעים בדרך לסגוד יחד גם כשהם בנפרד, מגגותיהם והמרפסות שלהם.
"זו צורה חדשה של תפילה", אמר הרב לנדא. "האקוסטיקה נפלאה ואפשר לשמוע אותה דרך העיר," הוסיף. "וביחד, כולנו מקווים שאלוהים ישמע את התפילות שלנו ויביא בריאות."
גבי סובלמן תרם לדיווח.
אי עמידה במגבלות הממשלה גורמת להתפשטות וירוס הקורונוס ביישובים החרדים עד פי שמונה מהר יותר מאשר במקומות אחרים בישראל.
גברים חרדים מתפללים יחד בחצר האחורית בבני ברק, ישראל, ביום שני. קרדיט ... דן בלילטי לניו יורק טיימס
מאת דויד מ. הלפינגר
· פורסם ב30 במרץ 2020 עדכון 31 במרץ 2020
·
BNEI BRAK, ישראל - יהודים חרדים שלא מצייתים להוראות הממשלה להכיל את נגיף הנגיף גורמים לו להתפשט כל כך מהר עד כי גורמים ישראלים שוקלים לחסום יישובים שלמים כדי להגן על האוכלוסייה הרחבה.
הנגיף מפטפט ביישובים חרדיים פי ארבע עד שמונה מהר יותר מאשר במקומות אחרים בישראל.
בפרבר בני ברק התל אביבי, בו 95 אחוז מהתושבים הם חרדים, מספר המקרים המאושרים עלה מ 267 ביום שישי ל- 571 ביום שלישי. הסכום הכולל כמעט היה של ירושלים שאוכלוסייתה גדולה פי ארבעה.
למרות שהם מהווים רק 12 אחוז מאוכלוסיית ישראל, החרדים מהווים 40 עד 60 אחוז מחולי נגיף הקורונוויר בארבעה בתי חולים גדולים, כך אמרו בכירי בית החולים בכלי תקשורת ישראליים. ניתן להעריך את המימדים האמיתיים של המגיפה בקרב החרדים רק מכיוון שהבדיקה נדירה.
מומחים מייחסים את התפשטותם של החרדים לצפיפות ומשפחות גדולות, חוסר אמון עמוק בסמכות המדינה, בורות מהסיכונים הבריאותיים בקרב מנהיגים דתיים, סלידה מהתקשורת האלקטרונית והחילונית שלדעתם חובה על ידי החוק הדתי והתמסרות קנאה. לאורח חיים שבמרכזו פעילות קהילתית.
כל אלה מסתכמים בהתנגדות נוקבת לצווים המרחקים חברתיים המחייבים אנשים להישאר בבית למעט סידורים חיוניים ואוסרים מפגש בקבוצות, כולל לתפילה. כללים אלה מאיימים על פעילויות יסודיות עבור החרדים, כולל פולחן, לימודי דת ושמירת אירועים במחזור החיים כמו הלוויות וחתונות.
קצב ההדבקות באש האש גורם למתחים בין החרדים, המכונים בעברית חרדים, או "יראי שמיים", וישראלים אחרים, שכן סדרת קטעי וידיאו של גצ'ה הופצו עם קבוצות גדולות של ריקודים חרדים בשעה חתונות או קניות ברחובות העמוסים, כאילו אין בכך כל סיכון.
הלווייתו של רב בבני ברק במוצאי שבת, שמשכה כמה מאות אבלים לרחובות העיר, עוררה הוקעות כועסות של ישראלים שכינו את המשתתפים רוצחים או גרוע מכך. זה התרחש ימים לאחר שנצטוו על כל הישראלים להישאר בבית, למעט חריגים.
בעיר החילונית ברובה ברמת גן, הצמודה לבני ברק, ראש העיר דרש ביום שני אתמול עוצר בבני ברק, באומרו שהנקודה החמה שם "אינה עוד פצצה מתקתקת, זו פצצה עוצמתית שהתפוצצה בפנינו . "
ומנכ"ל בית החולים היחיד בבני ברק, ד"ר מוטי רביד, הפציר ברשויות כדי למנוע מהתושבים לעזוב את היישוב למשך שבוע לפחות. לדבריו, שיעור הזיהומים באזורים חרדיים במדינה היה גבוה פי ארבע עד שמונה מאשר במקומות אחרים בישראל.
בני ברק עצמה עשויה להתגלות כעמידה, אמר, מכיוון שלאנשיה יש ילדים כה רבים, והצעירים היו פחות פגיעים.
"אבל אם הם יעזרו להדביק אחרים, התוצאה תהיה שהרבה זקנים ימותו", אמר בראיון.
ראש עיריית בני ברק, אברהם רובנשטיין, התעקש שהעיר עשתה כמיטב יכולתה אך לא יכול היה לצפות מיהודים דתיים שיאמצו את המגבלות.
"אתה יודע מה זה לסגור בתי כנסת?" הוא אמר.
הוא גם תקף את השלטון המרכזי ואמר כי משרד הבריאות אגר מידע וכי המשטרה לא הצליחה להראות יד מספיק איתנה. בשבת המאוחרת, בני ברק אמרו כי היא תחל לבדוק את התושבים בחנויות מכולת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו הרמז אמש (שני) בלילה על אי-ציות חרדי באומרו שהוא "מסכן את הרוב". הוא הבטיח להקפיד על אכיפה והידק את מגבלות התפילה.
"אין תפילות פומביות," אמר. "אין חתונות, אפילו לא עם פחות מעשרה אנשים. הלוויות יתקיימו עם 20 איש בשטחים פתוחים. "
אפידמיולוגים התקשו מעט להסביר את התפשטות הנגיף בערים חרדיות, בהן הזמן מסומן על ידי לוח השנה היהודי. חג פורים, יום דמוי קרניבל של התקרבויות וחברתיות, החל בלילה של ה- 9 במרץ, בו עדיין הותרו מפגשים של עד 100 איש. כעבור שבוע הכפר החרדי קריית יערים, הסמוך לירושלים, התגורר כרבע מ -7,000 תושביו בהסגר.
אך כשהממשלה הורתה על סגירת כל בתי הספר, והתחילה להפסיק התכנסויות בעשרה אנשים - המינימום הדרוש למניין, או מניין, לשירותי פולחן יהודיים - רבנים חרדים לא כולם נרתמו, אמר גלעד מלאך, מומחה בנושא החרדים במכון הישראלי לדמוקרטיה.
כמה רבנים חרדים, שרבים מהם נוטים לחשוד במדינה כהשפעה חילונית, טענו בחשיבות התפילה ולימוד התורה, וטענו "זה יציל אותנו מהנגיף הזה", אמר מר מלאך.
רבנים חרדים מחזיקים בסמכות רבה על קהילותיהם.
הרב חיים קנייבסקי, 92, הדמות הנערצת ביותר באחד הסניפים החרדים הגדולים בישראל, הליטאים, הופיע בסרטון של 11 במרץ עם נכדו בו דחה את הרעיון לסגור בתי ספר, ואמר שכדי לעשות זאת היה "יותר מסוכן" מאשר להשאיר אותם פתוחים.
"ראית שהרב לא יודע כלום על המגיפה, על הקורונה," אמר מר מלאך על הסרטון המשותף. "אבל ההערצה אליו כה גדולה, הם מתייחסים אליו כנביא. אז היה עיכוב בשבתות בתי הספר האלה. "
הרב קנייבסקי הוציא לבסוף ביום ראשון צו חדש, מהדהד את רשויות המדינה בכך שהצהיר שיהודים מתפללים לבדם בבתיהם, לא בקבוצות בכל סדר גודל, אפילו לא בחוץ.
אבל אפילו חרדים שהביעו את חיבתם לרב קנייבסקי עדיין התנפלו על פסק הדין האחרון שלו ביום שני.
טיול בבני ברק חשף עשרות מקורות תפילה שקטים, חלקם עד 50 גברים, שהוחבאו לעתים קרובות מאחורי הגדר או הקירות מול בנייני דירות, בתי כנסת ובתי ספר דתיים. בבית כנסת אחד, בו מתפללים התנערו מעיתונאית וצלמת, שירות הבוקר עדיין הוחזק בבית.
המתעלמים מהכללים הרציונליסטים את ההחלטה או אמרו שהם לא מודעים לכך שההדרכה הרבנית השתנתה.
"יש רבנים שאומרים שאסור לנו להתפלל בכלל, אחרים שאומרים להתפלל בחוץ", אמר יעקב לוי, 21, שהיה חלק מקבוצת תפילה גדולה.
חבר, משה כהן, בן 25, הודה בפחדו מהנגיף, ורמז להודעות המוות שצצו ליהודים חרדים בולטים בכל רחבי העולם, כולל בברוקלין, הריכוז הגדול ביותר של חרדים מחוץ לישראל.
"בהתחלה זה לא היה כל כך מפחיד," הוא אמר. "עכשיו אנו רואים כמה חרדים מתו באמריקה, וכמה זה קשה."
אחרים אימצו אסטרטגיות התמודדות יצירתיות. דוד ציון, מדריך דתי, נשא שופר - קרן איל ניגנה בדרך כלל רק בשנה החדשה היהודית - ואמר "זה שומר עלי."
מתפללים בכמה מקומות שאלו אם אנחנו שם כדי לדווח עליהם לרשויות. אולם נעדר בבני ברק, שם המשטרה המקומית איפשרה את הלוויית ליל שבת להתקיים במקום לעורר עימות עם אבלים, היה כל סימן לאכיפה.
לעומת זאת, בירושלים ביום שני, לעומת זאת, המשטרה הציגה מופע כוח בשכונה מאה שערים החרדית, עם קצינים במסוקים , על אופנועים ובאפס רגליים על קבוצות מתפללים והוציאה כרטיסים עם קנסות של 1,400 דולר.
בבני ברק, חלק מהתושבים נותרו פעילים לגבי הנגיף.
שמואל שטרן, בן 17, אמר כי דודו, רואה חשבון בן 50 ורב עם 30 נכדים, היה בבית החולים במכונת הנשמה.
אבל הוא אמר שלימדו אותו שהמגיפה, כמו מלחמות ואפילו השואה, "מקרבת אותנו לגאולה", ביאת המשיח.
והוא אמר שלהיתקע בדירה צפופה ולא לבלות את ימיו בלימודים עם בני גילו זה לא היה כל נטל. "אתה מצליח," הוא אמר. "אם יש לך מקום בלב שלהם, יש לך מקום בבית שלהם."
When an insular religious community became an epicenter for the coronavirus, its leaders did the unthinkable, calling on the military to help turn things around.
The insular customs that have protected ultra-Orthodox traditions
from change also deafened residents of Bnei Brak, Israel, to urgent public
health warnings.Credit...Dan Balilty for The New York Times
·
April 15, 2020
·
o
o
o
o
o
BNEI BRAK, Israel — By the time the mayor of Bnei Brak grasped
the deadly seriousness of the coronavirus pandemic, his city had already
become Israel’s biggest center of contagion.
An ultra-Orthodox enclave in the shadow of Tel Aviv, Bnei Brak
had one in seven of Israel’s cases, and as many as a third of its 210,000
residents were expected to get sick.
The very customs that have protected its venerable traditions
from change — strict limits on modern technology, an aversion to secular media,
a deep suspicion of state institutions — had deafened Bnei Brak’s residents to
urgent public health warnings. Densely packed with sprawling families in
shoe-box apartments whose lives revolved around shoulder-to-shoulder worship
and study, it was fertile ground for the rapid spread of Covid-19.
In desperation, Mayor Avraham Rubinstein reached outside his
community for help from people the ultra-Orthodox have long seen as a threat to
their way of life: the army.
Two weeks later, Bnei Brak still holds Israel’s biggest
concentration of known virus cases, but the crisis is rapidly coming under
control. The rate of new infections has been cut by more than half, the number
tested per week has tripled, and only 2,109 residents have tested positive.
Synagogues and yeshivas are locked, the streets nearly empty. The sounds of
prayer can still be heard at regular intervals, but from balconies and
rooftops.
The story of Bnei Brak’s rapid reversal is not just one of
coolheaded military leadership under a different kind of enemy fire, but also
of the uneasy bridging of one of Israel’s most acrimonious divides: between a
cloistered community that treats outsiders as hostile and the army as a
particular threat, fearing its reputation as a secular melting pot, and
Israelis who view the ultra-Orthodox as backward and a burden, in part because
most refuse military service.
“It’s the fusion between the other parts of Israel and the
Orthodox Jewish community,” said Maj. Gen. Ronny Numa, a reservist and the
former head of Israel’s Central Command, who got a late-night call from Mr.
Rubinstein two weeks ago and took charge at City Hall the next morning.
Bnei Brak’s rabbis were finally waking up to the lethality of
the virus — their own newspapers were printing the death notices of dozens of
ultra-Orthodox Jews in New York, New Jersey and London — when Mr. Rubinstein,
whose wife had contracted the virus, reached out.
Updated 29m ago
Mr. Numa, 53, said he tried to project calm and rationalism amid
overheated emotions. He enlisted two fellow reservists. Brig. Gen. Ronen
Manelis, formerly the top military spokesman, began polling residents to see
how well they understood the situation. Col. Avi Cohen, who specialized in
electronic warfare, installed a state-of-the-art data-visualization system to
map the sick, the elderly, yeshivas, synagogues and layers of other information
on big-screen TVs, turning an empty City Hall office into a virus war room.
Together, they quickly realized that Israel’s national strategy
for dealing with the virus would not work in Bnei Brak.
“Elsewhere, the sick can stay in a room of their own, and
healthy relatives can bring them what they need,” Mr. Manelis said. “Here, they
are all living together. You can’t separate the sick.”
To keep infected residents from leaving their homes, Mr. Numa
persuaded the army to send two brigades of active-duty soldiers, who, along
with hundreds of volunteers, began delivering groceries, cooked meals, medicine
and toys to quarantined homes.
On Monday at the municipal welfare building, soldiers helped
volunteers load 2,800 prepared meals into ambulances, whose crews raced around
town delivering them to needy families in lockdown.
At a hastily built test site in a commercial parking lot,
ambulances and private cars packed with families experiencing virus symptoms
steadily rolled up to hazmat-suited medical workers wielding swabs.
The effort, supported by public funds and donations, is costly.
The first two weeks of meals alone cost more than $8 million. But the logistics
proved less challenging than getting the message out in a city where news
travels at the speed of print.
Sign up to receive an email when we publish a
new story about the coronavirus outbreak.
Sign Up
Mr. Manelis sent out a car with a loudspeaker blaring health
warnings and placed advertisements in ultra-Orthodox newspapers. Residents in
hundreds of buildings were recruited to knock on doors, hand out brochures and
gather information about who was sick or needed help. A call center was set up
to handle an avalanche of questions and requests. A robocall system normally
used for political campaigns fired off 40,000 calls a day.
And a popular ultra-Orthodox children’s book author, Chaim
Walder, agreed to record lengthy morale-boosting messages for parents (“Be
strong for our people and for God,” he says in one) and for children (“Keep
busy, and don’t get bored”).
Mr. Numa and his comrades said they approached their mission
with great humility, given their ignorance of the ultra-Orthodox way of life,
and with empathy for how Bnei Brak’s insularity had turned into a millstone.
Israelis were blaming the ultra-Orthodox for flouting social-distancing orders by
continuing to pray and study in groups and hold large weddings. Government
officials blockaded entire communities, starting with Bnei Brak.
The town next to Bnei Brak, upscale Ramat Gan, erected fences
along its border last week. (They were ordered removed a day later.)
“They started to feel that everyone hates them,” Mr. Manelis
said.
Contrary to the public perception that the ultra-Orthodox were
disobeying public health orders, Mr. Numa said, Bnei Brak’s residents simply
had not heard those orders. “Most of them didn’t know the risks,” he said.
“They didn’t know what to do.”
Mr. Manelis, 41, said he was also worried about the opinions of
non-Jews. Given the visibility of ultra-Orthodox victims of the virus in New
York and New Jersey, he said, he was moved to volunteer in part by a desire to
avert a new impetus for anti-Semitism. “My fear is that what happened in Bnei
Brak and in Brooklyn could end with hatred of Jews all over the world,” he
said.
While Mr. Numa and his team tried to adapt to local
sensitivities, the local rabbis adapted, too, digging up Talmudic precedents to
justify expedient tweaks to Jewish practice, and sometimes innovating on the
fly.
The onset of Passover last
Wednesday, for example, meant the ritual burning of “chometz,” year-round food
considered tainted by leavening. Normally, residents gather around shared
sidewalk fires. This year, each apartment building was given a big yellow bag
to collect residents’ chometz, sanitation crews took the bags to the town dump
and a few rabbis presided over the ritual incineration.
It’s preferable to perform the ritual oneself, the city’s chief
rabbi, Isaac Landa, said. “But when there’s no alternative, you’ll settle.”
Obtaining cooperation also required persuasion, Mr. Manelis
said.
A push to move sick families to a special quarantine hotel won
people over, he said, only when they were shown photos of what could await
them: group prayer, group Torah study for children, kosher food, even hora
dancing in the hotel’s backyard. Social distancing is unnecessary, he said,
when “they’re all sick.”
It is not lost on many residents that their failure to have
gotten the memo about social distancing attests to a longstanding communication
problem between the ultra-Orthodox and the central government in Jerusalem.
Some suggested that the government had erred by relying too heavily on
ultra-Orthodox politicians as a conduit of vital information.
But Rabbi Landa, who said he was not about to abandon resistance
to what he described as mass media’s pernicious influence, said he and other
leaders did need to take responsibility for spreading the word to residents
whose avoidance of the media could put them in jeopardy.
“We have to inform our public in a way that it knows what to do
and how to respond,” he said. “I’m going to learn from the situation. We will
not wait to realize that our public is unaware of an immediate threat to it.”
Mayor Rubinstein now makes a point of noting how empty the
streets are to argue that his constituents, once informed, behaved. “What I’m
proudest of is the compliance and obedience of our residents,” he said.
Nowhere in Israeli society have tensions between the
ultra-Orthodox and the broader public been more heated than over the exemption
from military service afforded to Jews who devote themselves to religious
study. It has spurred secular politicians to portray the ultra-Orthodox as a
financial burden, while the ultra-Orthodox have demonized the army as a
nefarious, antireligious melting pot.
But during the past two weeks, Bnei Brak residents have had a
rare chance to interact with soldiers up close, and they appear to be
impressed.
“Suddenly, one day, there are all these military vehicles,
they’re going to the elderly and people with special needs,” said Avshalom Amar,
48. “Seeing this will be engraved on my heart. It’s not just that they’re
watching the borders, they’re also coming to help us in this crisis.”
Capt. Oriel Bibi, a commander of paratroopers-in-training, said
children keep smiling and pointing at him, shouting, “Soldier, soldier!” while
adults offer him candy. “It’s been so heartwarming, positive and friendly,” he
said. “And obviously I’m something that’s not normal to this neighborhood.”
Perhaps the most innovative aspect of Bnei Brak’s adjustment to
the virus is how residents hit upon a way to worship together even while apart,
from their rooftops and balconies.
“It’s a new form of prayer,” Rabbi Landa said. “The acoustics
are wonderful, and you can hear it through the city,” he added. “And together,
we’re all hoping that God will hear our prayers and bring health.”
Gabby Sobelman contributed reporting.
Virus Soars Among Ultra-Orthodox Jews as Many
Flout Israel’s Rules
Failure to comply with
government restrictions is causing the coronavirus to spread in ultra-Orthodox
communities up to eight times faster than elsewhere in Israel.
Ultra-Orthodox
Jewish men praying together in a back yard in Bnei Brak, Israel, on Monday.Credit...Dan Balilty for The New York Times
·
Published March 30,
2020Updated March 31, 2020
·
o
o
o
o
o
BNEI
BRAK, Israel — Ultra-Orthodox Jews failing to comply with government
instructions to contain the coronavirus are causing it to spread so quickly
that Israeli officials are considering blockading entire communities to protect
the wider population.
The
virus is mushrooming in ultra-Orthodox communities as much as four to eight
times faster than elsewhere in Israel.
In the
Tel Aviv suburb of Bnei Brak, where 95 percent of the residents are
ultra-Orthodox, the number of confirmed cases spiked from 267 on Friday to 571
on Tuesday. The total was nearly that of Jerusalem, whose population is four
times bigger.
Although
they make up only 12 percent of Israel’s population, the ultra-Orthodox account
for 40 to 60 percent of the coronavirus patients at four major hospitals,
hospital officials told Israeli news media. The true dimensions of the epidemic
among the ultra-Orthodox can only be estimated because testing is rare.
Experts
attribute the proliferation among the ultra-Orthodox to overcrowding and large
families, deep distrust of state authority, ignorance of the health risks among
religious leaders, an aversion to electronic and secular media that they
believe is mandated by religious law, and a zealous devotion to a way of life
centered on communal activity.
All of
which add up to stiff resistance to heeding social distancing orders that
require people to stay home except for vital errands and prohibit meeting in
groups, including for prayer. These rules threaten fundamental activities for
the ultra-Orthodox including worship, religious study and the observance of
life-cycle events like funerals and weddings.
The
wildfire pace of infection has inflamed tensions between the ultra-Orthodox,
known in Hebrew as Haredim, or “God-fearers,” and other Israelis, as a series
of gotcha videos and photos have circulated showing large groups of
ultra-Orthodox dancing at weddings or
shopping on busy streets, as if doing so posed no risk.
The
funeral of a rabbi in Bnei Brak on Saturday night, which drew several hundred
mourners to the city’s streets, prompted angry denunciations by Israelis who
called the participants murderers or worse. It took place days after all
Israelis were ordered to stay indoors, with few exceptions.
In the
predominantly secular city of Ramat Gan, which adjoins Bnei Brak, the mayor on
Monday demanded a curfew on Bnei Brak, saying the hot spot there “isn’t any
longer a ticking bomb, it’s a powerful bomb that blew up in our faces.”
Updated 9m ago
And the
director general of Bnei Brak’s only hospital, Dr. Moti Ravid, pleaded with the
authorities to bar residents from leaving the community for at least a week. He
said that the infection rate in ultra-Orthodox parts of the country was four to
eight times higher than elsewhere in Israel.
Bnei Brak
itself may prove resilient, he said, because its people have so many children,
and young people have been less vulnerable.
“But if
they help to infect others, the result will be that many old people will die,”
he said in an interview.
Bnei
Brak’s mayor, Avraham Rubenstein, insisted the city had done its best but could
not expect religious Jews to embrace the restrictions.
“Do you
know what it is to close synagogues?” he said.
He also
assailed the central government, saying the Health Ministry had hoarded
information and that the police had failed to show a firm enough hand. Late
Monday, Bnei Brak said it would begin testing residents in grocery stores.
Prime
Minister Benjamin Netanyahu alluded to ultra-Orthodox noncompliance Monday
night, saying it was “putting the majority at risk.” He promised to beef up
enforcement and tightened restrictions on worship.
Sign up to receive an email when we publish a new story about
the coronavirus outbreak.
Sign Up
“No
public prayers,” he said. “No weddings, not even with less than 10 people.
Funerals will be held with 20 people in open areas.”
Epidemiologists
have had little difficulty explaining the spread of the virus in ultra-Orthodox
cities, where time is marked by the Jewish calendar. The holiday of Purim, a
carnival-like day of carousing and socializing, began the night of March 9,
when gatherings of up to 100 people were still permitted. A week later the
ultra-Orthodox hamlet of Kiryat Yearim, near Jerusalem, had about a quarter of
its 7,000 residents in quarantine.
But
when the government ordered the closing of all schools, and initially capped
gatherings at 10 people — the minimum needed for a quorum, or minyan, for
Jewish worship services — ultra-Orthodox rabbis did not all acquiesce, said
Gilad Malach, an expert on the ultra-Orthodox at the Israel Democracy
Institute.
Some
ultra-Orthodox rabbis, many of whom are predisposed to suspect the state as a
secularizing influence, asserted the importance of prayer and Torah study,
arguing, “It’ll rescue us from this virus,” Mr. Malach said.
Ultra-Orthodox rabbis wield great authority over their
congregations.
Rabbi
Chaim Kanievsky, 92, the most revered figure in one of the largest
ultra-Orthodox branches in Israel, the Lithuanians, appeared in a March 11 video with his grandson in which he
rejected the idea of closing schools, saying that to do so was “more dangerous”
than leaving them open.
“You
saw that the rabbi doesn’t know anything about the epidemic, about the corona,”
Mr. Malach said of the widely shared video. “But the adoration for him is so
great, they refer to him as a prophet. So there was a delay in the shutdown of
these schools.”
Rabbi
Kanievsky finally issued a new edict on Sunday, echoing state authorities by
decreeing that Jews pray alone in their homes, not in groups of any size, not
even outdoors.
But
even Haredim who professed their affection for Rabbi Kanievsky were still flouting
his latest ruling on Monday.
A
stroll through Bnei Brak revealed dozens of quiet prayer quorums, some of as
many as 50 men, often hidden behind the hedges or walls in front of apartment
buildings, synagogues and religious schools. At one synagogue, where worshipers
shooed away a journalist and photographer, the morning service was still being
held indoors.
Those
ignoring the rules rationalized the decision or said they were unaware that
rabbinical guidance had changed.
“There
are rabbis who say we shouldn’t pray at all, others who say to pray outside,”
said Yakov Levy, 21, who was part of a large prayer group.
A
friend, Moshe Cohen, 25, acknowledged his fear of the virus, alluding to the
death notices popping up for prominent ultra-Orthodox Jews all over, including
in Brooklyn, the biggest concentration of Haredim outside Israel.
“At the
beginning it wasn’t so scary,” he said. “Now we see how many Haredim died in
America, and how serious it is.”
Others
adopted creative coping strategies. David Tzion, a religious instructor,
carried a shofar — a ram’s horn normally only played at the Jewish new year —
saying, “This is guarding me.”
Worshipers
in several places asked if we were there to report them to the authorities. But
missing in Bnei Brak, where the local police allowed Saturday night’s funeral to proceed rather
than provoke a confrontation with mourners, was any sign of enforcement.
In
Jerusalem on Monday, by contrast, the police made a show of force in the
ultra-Orthodox neighborhood of Mea Shearim, with officers in helicopters, on
motorcycles and on foot zeroing in on groups of worshipers and issuing tickets
carrying fines of $1,400.
In Bnei Brak, some residents remained upbeat about the virus.
Shmuel
Stern, 17, said his uncle, a 50-year-old accountant and rabbi with 30
grandchildren, was in the hospital on a ventilator.
But he
said he had been taught that the pandemic, like wars and even the Holocaust,
was “getting us closer to the redemption,” the coming of the Messiah.
And he
said that being stuck in a crowded apartment rather than spending his days
studying with his peers was not such a burden. “You manage,” he said. “If you
have a place in their heart, you have a place in their home.”
