היו ימים:
שכלה פחדה משוויגער ולא להיפך
שזקן לבן היה סמל לאדם שעבר את המלחמה
שהלכות לא למדו בעיתון
שעכבר לא היה קשור למחשב
שצ'ולנט היו אוכלים רק בשבת
שדברו אל אנשים במקום למכשירים
ש"שנה ראשונה" היתה נגמרת אחרי שנה
ש'זמן ו'אוויר' עוד לא עלו כסף
שבחנויות הספרים מכרו רק ספרים
ש"להתראות"לא היה פירושו "אתה יכול כבר ללכת"
שהבדחן היה משמח והרב היה מספיד- ולא ההיפך
שלגמרא עוד לא היו תמונות
שלעשירים היה כסף
שבמצלמה היו רק מצלמים
שמודעה בבית הכנסת היתה כתובה בעיפרון
שמשקפיים שימשו לראייה ולא ליופי
ש'לילה' היה פירושו הולכים לישון
שבעל המכולת היה צריך לדעת חשבון
שכשרצו לקנות דירה היה צריך כסף
ש'כל העולם כולו' היה ענק ולא רק כמה דפי כרומו
שאמרו שלום בפה ולא בראש
שלחם עוד היו עושים מחיטה
שעיתונאים ידעו לכתוב בעברית
שלסופר היתה עלילה
שקדנציה היתה ארבע שנים
ש'מלוה מלכה' היתה סעודה רביעית ולא שם של אלבום
שמדרכה נועדה להולכי רגל
שראש עיר נחשב לשליח ציבור
שגם חזו נחשב לשליח ציבור
ש'בית ישראל' היה שם של שכונה ולא אנציקלופדיה
שמזרח היה אחד מארבע רוחות ולא שולחן של מכובדים
שבשביל לפתוח חלונות לא היה צריך תוכנה
שא'ב' לא היו רק מקשים
שכשרות היו נותנים רק על אוכל
שג'וקים טיילו על הריצפה ולא בראש
שיציאה לשבת לא נחשבה יציאה לסוף שבוע
שהדואר עוד לא היה אלקטרוני
שעם נעלי בית היו מסתובבים רק בבית
שמאפה בית היו אופים רק בבית
שחדר מדרגות היה חדר של מדרגות ולא חדר של אופניים ועגלות ילדים
שבשביל לשמור מסמכים לא היה צריך להקיש על שום דבר
שמשקעים היה מושג מטאורלוגי ולא יחסים בין ראש הממשלה לשר הבטחון שלו
ש'מוסף' היה תפילה ולא כמה דפי עיתון
שזמרים חסידיים ידעו לשיר שירים חסידיים
שארגון חסד היה עושה חסד ולא יחסי ציבור
שאיצקוביץ היה שם משפחה
שבשביל שפני נסיון השתמשו בשפנים
ששר הבטחון היה מבין בבטחון
ששר האוצר היה מבין בכלכלה
שמי שדבר לאוויר עוד היה נחשב למשוגע
שהשאלה מה עם ה'שלום בית' עוד היה נחשב לבדיחה
שקיפול הטלית היה עוזר לשלום בית
שההבדל בין שטריימל לספודיק עוד היה ניכר
שבעלי מנגנים לא היו צריכים לדעת את כל הש"ס
שבגרוש עוד היה חור
שכשאמרו 'נפל לך האסימון' היו מחפשים אסימון אחר
שכשרצו לצלם היו צריכים מצלמה
(בגירסא המקורית שגם היא שייכת לימים מקדם:
שכשרצו לצלם היו צריכים פילם)
שהמילה מייל עוד היה תרגום מאידיש לקמח
ש'אנטר' היתה מילה באנגלית
שש"ס היה תלמוד ולא מפלגה
שתואר 'רב' היו נותנים לרב ולא לפוליטיקאי או לעסקן
שרבנית היתה צריכה להיות נשואה לרב או לרבי
ש'מה נשמע' היה פירוש ל'אני מחכה לתשובה'
שדברו עם הראשון ולא עם זה שהיה ב'ביפ'
שבאולם היו עורכים שמחות ולא פגישות עסקים
שפסיכולוג עוד היה כינוי לאפיקורס
שמשבר לא היה קשור לעצבים
שחיינו עם הצרכים שלנו ולא של אחרים
שבשביל ללמוד היו צריכים גמרא
שפושעים ישבו בכלא ובכנסת היו מדינאים
שעדיין האמינו לעיתון שהכל אמת
שכלה פחדה משוויגער ולא להיפך
שזקן לבן היה סמל לאדם שעבר את המלחמה
שהלכות לא למדו בעיתון
שעכבר לא היה קשור למחשב
שצ'ולנט היו אוכלים רק בשבת
שדברו אל אנשים במקום למכשירים
ש"שנה ראשונה" היתה נגמרת אחרי שנה
ש'זמן ו'אוויר' עוד לא עלו כסף
שבחנויות הספרים מכרו רק ספרים
ש"להתראות"לא היה פירושו "אתה יכול כבר ללכת"
שהבדחן היה משמח והרב היה מספיד- ולא ההיפך
שלגמרא עוד לא היו תמונות
שלעשירים היה כסף
שבמצלמה היו רק מצלמים
שמודעה בבית הכנסת היתה כתובה בעיפרון
שמשקפיים שימשו לראייה ולא ליופי
ש'לילה' היה פירושו הולכים לישון
שבעל המכולת היה צריך לדעת חשבון
שכשרצו לקנות דירה היה צריך כסף
ש'כל העולם כולו' היה ענק ולא רק כמה דפי כרומו
שאמרו שלום בפה ולא בראש
שלחם עוד היו עושים מחיטה
שעיתונאים ידעו לכתוב בעברית
שלסופר היתה עלילה
שקדנציה היתה ארבע שנים
ש'מלוה מלכה' היתה סעודה רביעית ולא שם של אלבום
שמדרכה נועדה להולכי רגל
שראש עיר נחשב לשליח ציבור
שגם חזו נחשב לשליח ציבור
ש'בית ישראל' היה שם של שכונה ולא אנציקלופדיה
שמזרח היה אחד מארבע רוחות ולא שולחן של מכובדים
שבשביל לפתוח חלונות לא היה צריך תוכנה
שא'ב' לא היו רק מקשים
שכשרות היו נותנים רק על אוכל
שג'וקים טיילו על הריצפה ולא בראש
שיציאה לשבת לא נחשבה יציאה לסוף שבוע
שהדואר עוד לא היה אלקטרוני
שעם נעלי בית היו מסתובבים רק בבית
שמאפה בית היו אופים רק בבית
שחדר מדרגות היה חדר של מדרגות ולא חדר של אופניים ועגלות ילדים
שבשביל לשמור מסמכים לא היה צריך להקיש על שום דבר
שמשקעים היה מושג מטאורלוגי ולא יחסים בין ראש הממשלה לשר הבטחון שלו
ש'מוסף' היה תפילה ולא כמה דפי עיתון
שזמרים חסידיים ידעו לשיר שירים חסידיים
שארגון חסד היה עושה חסד ולא יחסי ציבור
שאיצקוביץ היה שם משפחה
שבשביל שפני נסיון השתמשו בשפנים
ששר הבטחון היה מבין בבטחון
ששר האוצר היה מבין בכלכלה
שמי שדבר לאוויר עוד היה נחשב למשוגע
שהשאלה מה עם ה'שלום בית' עוד היה נחשב לבדיחה
שקיפול הטלית היה עוזר לשלום בית
שההבדל בין שטריימל לספודיק עוד היה ניכר
שבעלי מנגנים לא היו צריכים לדעת את כל הש"ס
שבגרוש עוד היה חור
שכשאמרו 'נפל לך האסימון' היו מחפשים אסימון אחר
שכשרצו לצלם היו צריכים מצלמה
(בגירסא המקורית שגם היא שייכת לימים מקדם:
שכשרצו לצלם היו צריכים פילם)
שהמילה מייל עוד היה תרגום מאידיש לקמח
ש'אנטר' היתה מילה באנגלית
שש"ס היה תלמוד ולא מפלגה
שתואר 'רב' היו נותנים לרב ולא לפוליטיקאי או לעסקן
שרבנית היתה צריכה להיות נשואה לרב או לרבי
ש'מה נשמע' היה פירוש ל'אני מחכה לתשובה'
שדברו עם הראשון ולא עם זה שהיה ב'ביפ'
שבאולם היו עורכים שמחות ולא פגישות עסקים
שפסיכולוג עוד היה כינוי לאפיקורס
שמשבר לא היה קשור לעצבים
שחיינו עם הצרכים שלנו ולא של אחרים
שבשביל ללמוד היו צריכים גמרא
שפושעים ישבו בכלא ובכנסת היו מדינאים
שעדיין האמינו לעיתון שהכל אמת
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה