תמונה נדירה: חוק הגיוס עבר והגראי"ל פרץ בבכי

לקראת הלילה ב-19 בפברואר, הגיעה הבשורה על אישורו של חוק הגיוס. עבור מרן הגאון רבי אהרון יהודה לייב שטיינמן הדבר היה קשה מנשוא והוא פרץ בבכי מר. כעת, כמעט שנה אחרי אישור החוק ועל רקע פירוק הממשלה, במסגרת פרופיל של "מעריב סופהשבוע" על מרן, נחשף תיעוד כואב מאותם רגעים

|

י"ב בכסלו תשעה   23:12  04.12.14 

הגראי"ל פורץ בבכי עם אישור חוק הגיוס (באדיבות "מעריב-סופהשבוע")

בחודש מרץ הקרוב תלך המדינה לקלפי בגלל החלטתו של מרן הגראי"ל שטיינמן להעניק לנתניהו "חסינות" מתמיכה חרדית בממשלה חלופית. הפרשן לענייני חרדים חיים גריידינגר שמפרסם מחר (שישי) פרופיל מיוחד על מרן ראש הישיבה בעיתון "מעריב –סופהשבוע", קיבל הצצה אל ארכיון התמונות הגנוז של מקורבי בית מרן, ביניהם תמונה אחת דרמטית, שתיעדה את מרן דקות לאחר אישור החוק לגיוס בני הישיבות בכנסת.

כיכר השבת מגיש קטעים נבחרים מהכתבה

בלילה של ה-19 בפברואר, המתח בבית המט ליפול ברחוב חזון איש 5 בבני ברק הורגש היטב. הרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, בן יותר מ-100, ישב בביתו וקיבל עדכונים שוטפים על מה שמתחולל באותה שעה בכנסת ישראל. לקראת הלילה הגיעה הבשורה: החוק לשוויון בנטל שיזמה "יש עתיד" עבר. עבור הרב שטיינמן היה זה רגע קשה מנשוא.

בתמונה נדירה ביותר, שמתפרסמת לראשונה ב"מעריב סופהשבוע", הוא תועד כשהוא יושב בחדרו ובוכה. איש לא העז להתקרב אליו. "ראש הישיבה בכה בכי נורא. הוא כאב כאב עצום וראו עליו שמדובר בבכי היסטורי, לדורות. הוא הרגיש שקרה חילול ה' נורא", מספרים בסביבתו.

הרב אהרון יהודה לייב נולד ב-1914 בבריסק על גבול פולין-ליטא, כיום בלארוס. אביו היה הרב נוח צבי, מקורבו ונאמן ביתו של "הרב מבריסק", גדול הדור דאז. ערב מלחמת העולם השנייה, כשהאווירה באזור מגוריו הפכה לעכורה מאוד כלפי יהודים, הרב שטיינמן, יחד עם חברו הקרוב ביותר, הרב משה סולובייצ'יק, החליטו לבצע צעד דרמטי. הם ביצעו הליך קבלי שנקרא "גורל הגר"א", באמצעותו ניתן לקבל תשובה להתלבטות. תוצאות "הגורל", שככל הידוע היה הראשון והאחרון שעשה הרב, העלו כי עליהם לעזוב.

אחד מהסיפורים שהגיעו לידי "מעריב-סופהשבוע" יכולים להעיד על אישיותו של הרב שטיינמן, שהתבטא פעם באוזני מקורבו כי ידיו נקיות וכי "לא דבק בו מעולם לא ריבית ולא גזל". בתקופת בריחתו מהנאצים, כאשר עמד בסמוך לחומת וילה במילאנו ושוחח עם עובר אורח, קטף בהיסח הדעת עלה או פרח מהחצר. עשרות שנים לאחר מכן, כששמע כי אחד ממקורביו נוסע לעיר, ביקש שייגש לכתובת אותה זכר כל העת בעל פה, ויבדוק אם מתגוררים עדיין דיירים בבית ולהעניק להם פיצוי של פרנק שוויצרי אחד, על הפרח שלקח מהם. המקורב עשה מאמצים נרחבים לאתר את הבית, עד שגילה שכבר הפך למגרש חנייה.

כוורת שלמה עומדת לשירותו של הרב שטיינמן לאורך כל שעות היממה.  בראש ובראשונה זהו נכדו, נאמנו ואיש סודו, הרב דוד שפירא, האיש שעל פיו יישק דבר בבית הרב. לצדו פועלת חבורה שלמה של אנשים שהולכת עמו עשרות שנים. כך למשל הפובליציסט החרדי הרב ישראל פרידמן, מעורכי עיתון "יתד נאמן" ומי שנוהג להביע את עמדתו במאמרים שונים בענייני השקפה. הרב יעקב וירז'ווינסקי הוא איש אמונו בכל מערכות הכספים הציבוריות שנבדקות על ידו, ומנהל הכספים בכל סניפי רשת הישיבות "אורחות תורה" שבנשיאותו. הרב בני רבינוביץ הוא "דובר בית מרן". הרב איסר שוב הוא עוזרו התורני האישי. עוד ניתן למצוא ברשימת המקורבים המצומצמת את נהגו, הרב יצחק רוזנגרטן, את תלמידו הרב משה יהודה שניידר ואת הרב יעקב (קובי) רוזנשטיין.

הרב שטיינמן מודע היטב להשפעתו הגדולה על הציבוריות החרדית. ולכן אימץ קו הנהגה זהיר ביותר שסולד ממאבקים כוחניים, ומחזיק בעמדה לפיה הציבור החרדי צריך לנקוט קו של "שתדלן בפני הפריץ". קו גלותי שגורס כי תמיד צריך לנסות ולהגיע למטרה הרצויה באמצעות כמה שיותר הידברות ואפס כוחנות. "אסור לנו להתבלבל, אנחנו לא נכנסים לתא הטייס, רק יושבים בכיסא ומתפללים שהמטוס יישאר באוויר", אמר פעם.

הכתבה המלאה מתפרסמת מחר ב"מעריב-סופהשבוע".