משהו השתנה אצל שמואל פפנהיים, מהדמויות הבולטות בעדה החרדית. בשנים האחרונות הוא מנהל ארגון לשילוב חרדים בעבודה ובגיוס לצה"ל. ל-ynet הוא מגלה מדוע פשט את מדי "הזברה" של החסידות, ולמה הקנאים לא עושים לו חיים קלים
כמעט אין ישראלי שלא שמע על הפלג החרדי-קיצוני, "העדה החרדית". צמד המילים הזה מתקשר אוטומטית לאבנים, פחים שרופים וצעקות "געוולד!" אך כל מה שקורה "שם" - מעבר לחזית המחאה הנוקשה - נשאר בגדר תעלומה. מידי פעם צפים ועולים דיווחים על החבורה שלא מכירה במדינת ישראל, ורואה בה פעולה כוחנית ומנוכרת לרוח ההלכה, אבל לא הרבה יותר מזה. אפילו בקרב הציבור החרדי הכללי, העדה נחשבת ל"אחר".
אחת הדמויות הבולטות בעדה החרדית הוא שמואל חיים פפנהיים, חסיד "תולדות אהרון". הוא חונך בלב השכונות החרדיות במאה שערים, מופרש ומובדל מהעולם המערבי שסביבו. בבגרותו הפך לאחד מדוברי העדה, ושימש גם כעורך ביטאונה - "העדה".
אבל היום הוא במקום אחר. מהפך, אם תרצו. פפנהיים מנהל כיום את סניף "מפתח" של הג'וינט בבית שמש, שם הוא אחראי על שילוב חרדים בתעסוקה, וגם על - שימו לב - גיוסם למסגרות ייעודיות בצה"ל. בראיון מיוחד ל-ynet הוא מסביר בשפה הכמו-עגנונית שלו, מה הפך אותו מ"מתבדל" ל"מתקשר", ואיך גם בתוככי הפלגים הכי קיצוניים ושמרנים בישראל - מנשבות רוחות של פיוס.
כוח של 17 מנדטים
אין ספק, השיחה הזאת גלשה כבר בתחילתה לשלב הלא-מקצועי של הטחת האשמות. עוד לפני שהספיק איש "העדה" לתפוס את הכיסא שמולי ולברך על האספרסו שהגיש לו המלצר המהוסס, ריססתי עליו מחסנית מילולית: "למה שומעים אתכם רק במחאות ובהפגנות? איפה אתם בשאר הזמן? למה לא מרסנים את האלימות?"
פפנהיים לא מתרגש, הוא מישיר מבט ועונה גלויות: "איפה בדיוק את רוצה לראות אותנו? אין לנו חברי כנסת מתוך אידיאולוגיה, וגם התקשורת לא בדיוק מתעניינת בנו מחוץ למחאות. אבל אנחנו כאן, ברחוב הירושלמי. וכל מי שקונה במדינה שקית חלב או שקדי מרק, אוכל אותנו יום-יום".
מצב רוחו הטוב של פפנהיים, כך נראה, נזקף לא מעט להישג האחרון של "בית הדין של העדה החרדית" - הבד"ץ. זה, לדבריו, כפה פשרה בפרשת הגיורים, שאיימה לפלג את העולם החרדי לשני מחנות. "אנחנו אולי זרם קטן מספרית, אבל הכוח שלנו גדול מאוד", הוא אומר. "הצלחנו להביא את הרב עובדיה והרב אלישיב להסכמה סביב נושא הגיורים. איך אמרתי לח"כ מרגי? אתם 11 מנדטים, הם שישה, ובסופו של דבר, אנחנו אומרים את המילה האחרונה".
תחת שלטון הכופרים
"העדה החרדית" היא, למעשה, אוסף של פלגים הנחשבים לקיצוניים גם בעיניי החרדים. האידיאולוגיה המאגדת אותם רואה בהקמת מדינת ישראל טעות - "מרידה באוּמוּת". תפיסה זו מתבססת על כתביו של האדמו"ר מסאטמר, הרב יואל טייטלבוים ז"ל, שראה בעלייה המאורגנת לארץ ישראל מהלך שנוגד את ההלכה.
נאמנים לאופן חשיבה זה, הדבק שמחבר בין הזרמים השונים בעדה הוא ההיבדלות מהחברה הישראלית: הם אינם משתתפים בבחירות לכנסת ולרשויות המוניציפליות, מוסדותיהם מסרבים לקבל כל תקציב ממשרד החינוך, וככלל, אין הם רוצים מדובשה או מעוקצה של המדינה. על החינוך החרדי שממומן על-ידי המדינה אין לפפנהיים מילים טובות: "אני מאמין שאם המדינה משלמת, זכותה גם לדרוש ולקבוע מה יהיו תכני הלימוד. החפצים בעצמאות צריכים להתנתק מתקציבי המדינה, ולהיות עצמאיים במלוא מובן המילה".
את האגדה על כך שאנשי העדה אינם מחזיקים בתעודת זהות ישראלית, פפנהיים מפריך במקום. "כולנו מסתובבים איתה, אחרת נעצר. היחיד שאני יודע עליו שאין לו תעודה הוא יואליש קרויס, שבמקרה נולד בבית ולכן אין עליו שום תיעוד רשמי. עד היום, כשאשתו הולכת ללדת, בבית החולים שואלים 'מי האב?' והיא אומרת 'אני חד-הורית'. חד-הורית ל-13 ילדים".
ממאה שערים - לפינוי שיכורים
את ילדותו ברחוב אגריפס בבירה, העביר פפנהיים במרפסת סגורה למראות הרחוב הסואן. ההתגודדות של ממתינים בתחנת האוטובוס שליד ביתו, הביאה את הוריו לכסות את פניהם של הילדים לפני שיצאו לרחוב. כך למעשה גדלו רוב ילדי החסידות, מנותקים מכל השפעה זרה.
את החשיפה הראשונית אל העולם שמעבר עשה פפנהיים במד"א. כבר 12 שנים הוא נהג אמבולנס וחובש. את עולם הבילויים החילוני הוא חווה באמצעות פינויים של פצועי קטטות ונפגעי אלכוהול מברים ירושלמים אפופי עשן - מה שלא נטע בו רושם חיובי עליהם.
בצילומי הסדרה "צולם ביום חול", שנערכו לפני כשש שנים, מגלים הצופים קנאי עקשן וקיצוני בהתבדלותו. כך, בכל אופן, הוא היה אז.
חסיד עם תואר
בשנים האחרונות משהו השתנה. "נפתחתי יותר", הוא מסביר. "בתקופה של הסדרה הייתי בתוך 'העדה' נטו. היום כבר לא. לא החלפתי אידיאולוגיה, רק התבגרתי". פפנהיים אף מצהיר על עצמו כיחיד בחסידות שמחזיק בתואר אקדמי.
ובמה התעניין איש "העדה החרדית" באקדמיה? התשובה מפתיעה - "תקשורת ומדעי המדינה". הלימודים באוניברסיטה הפתוחה עבור מי שהתחנך במסגרת שאיננה מלמדת לימודי חול כלל, הם מאבק קשה של הדבקת פערים, והישגו מעיד על נחישות ורצון ברזל. "היום אני יודע שיש עוד כמה מאיתנו שלומדים באקדמיה. אבל גם אז, כשעשיתי את זה, לא שאלתי אף אחד", הוא אומר. "אני בהחלט מודע לכך שאני נחשב לחריג".
אפילו מדי הזברה המזוהים עם "תולדות אהרון" לא נראו לעין במהלך הראיון. פפנהיים מודה שעבר ללבוש שחורים - כשאר הזרמים החרדים. "מכאן אני בדרך לחתונה, אז הבאתי איתי את הפסים", הוא מספר.
הטלפון האדום של האדמו"ר
בן 41, פפנהיים הוא אב לחמישה וסב לשניים. המעבר שעשה מתוככי העדה החרדית אל העולם הכללי לא מוצא חן בעיניי מי שעדיין דוגלים בניתוק מוחלט. כשגינה את האלימות שהייתה בחלק מהפגנות "העדה", הקירות במאה שערים כוסו בפשקווילי זעם ו"מחאה נמרצת" נגדו. אבל הוא בשלו. את הפלג המיליטנטי והקיצוני של "העדה", המשליט את תורתו באמצעות טרור והפחדה, הוא מגדיר "הקנאות החדשה". לטענתו, זו אינה קנאות "אמיתית" - כזו שמגיעה מתוך איכפתיות וכאב.
האדמו"ר הנוכחי של "תולדות אהרון", חסידות המונה כאלף משפחות, חי כשני עשורים הרחק מסמטאות מאה שערים, בארצות הברית. שם, כך נראה, התחלפה מדיניות הבידול "עד הסוף המר" שאפיינה את האדמו"ר הקודם, בגישה פרגמטית הרבה יותר. אם נדמה כי "אידיאולוגית הנפרדוּת" מרחיקה את אנשי החסידות ממצוקות הרחוב הישראלי - הרי שמדובר בטעות. לאדמו"ר קרן תמיכה באלמנות וביתומים, שמוזמנים להתקשר ל"קו אדום" שנמצא על שולחנו.
את אנשי החסידות הוא שולח לכל קצות הארץ כדי להגיש סיוע באמצעות הקרן. גם להתנחלויות הכי מרוחקות מגיעים שליחיו. ורק מי שיודע עד כמה הן נוגדות את האידיאולוגיה שלו, מבין ש"ואהבת לרעך כמוך", כנראה, גוברת על הפערים הרעיוניים.
פוגרום מבית
אחת הפרשיות שהעלתה את החסידות האלמונית יחסית אל תודעת הציבור הישראלי, היא האישה שזכתה לכינוי "האם המרעיבה". שנתיים עברו מאז התפוצצה הפרשה, שנמצאת עד היום בהליכים משפטיים.
למעט קרוביה של האישה, המשתייכים לנטורי קרתא ודבקים בחפותה - מדברים אנשי "תולדות אהרון" בחדרי חדרים על מחדל, ועורכים חשבון נפש בינם לבין עצמם - כיצד הצליחה אישה אחת לתעתע בחסידות שלמה. המהומות האלימות ההן של אנשי החצר עם מעצרה של האם, מתורצות היום, אליבא דפפנהיים, ככאלה שבאו לשמר את זכותה לעורך דין ולסעד משפטי, שלטענתו לא ניתנו לה. "חמישה ימים אחרי, כשעורכי הדין נכנסו לתמונה, ירדנו מהסיפור".
החיים המבודדים ללא שום תמיכה מצד המדינה, יצרו עם הזמן מעגל מצוקה קשה. פפנהיים מנסה לסייע באמצעות מרכז השמה והדרכה שבראשו הוא עובד, בניסיון לסייע לחרדים להשתלב במעגל העבודה.
"העבודות בתוך המסגרת הקהילתית מיצו את עצמן. כמה אפשר להתפרנס מללמד תינוקות במוסדות שלנו? צריך לחתן ילדים, צריך לעשות בר מצוות, מאיפה?" הוא מסביר את הרציונל, "אני רואה בזה מצווה גדולה ושליחות להוציא אנשים מהקיבעון התעסוקתי. לעשות פנסיה וביטוח מנהלים לעתיד שלהם. וכן - גם לקחת ביטוח לאומי ודמי לידה. אם משלמים, אז מגיע לקבל גם בחזרה".
.jpg) |
| ר' שמואל חיים פפנהיים |
אך גם במקום מושבו הנוכחי של פפנהיים, בבית שמש, הקנאים מבית לא עושים לו חיים קלים. תוכניות השילוב העלו את חמתם של קיצוני המקום, ואלה ערכו השבוע פוגרום בסניף התעסוקה המקומי. "הם זרקו מיץ של דג מסריח באחת מכיתות המחשבים", הוא מתאר. "אני זוכר שהינו שמים כמה כאלה באזור 'כיכר השבת' בפורים, כדי למנוע התגודדות של נוער באזור. עכשיו עושים את זה לנו".
שמואל חיים פפנהיים (נולד בשנת ה'תש"ל (1969)) הוא עסקן חסיד תולדות אהרון, שימש כדובר הלא רשמי שלהעדה החרדית.
תוכן עניינים
[הסתרה]עבודתו
פפנהיים היה גם עורך העדה - ביטאון שבועי של העדה החרדית. לאחר שהעניק ראיון לכלי תקשורת חילוניים בשנת 2008 הוא פוטר מתפקיד זה, וכיום הוא בעל טור אישי בשבועון החרדי "השבוע". הוא מתנדב קבוע כבר שנים בארגון איחוד הצלה. במהלך שנות התנדבותו הציל את חייהם של עשרות אנשים. בנוסף הוא פועל ומתנדב במד"א, בעיקר במשמרות לילה.
הוא אב לחמישה וסב לשניים, וכיום תושב בית שמש.
השקפת עולמו
פפנהיים, כחסיד תולדות אהרון, מזדהה עם מאבקי העדה החרדית. הוא מתנגד חריף לתנועה הציונית ומזוהה עם גורמים בולטים המתנגדים לשיטתה של אגודת ישראל המכירה במידה מסוימת במדינת ישראל.
יחד עם זאת מצהיר פפנהיים על עצמו כי הוא, לעומת שאר חסידי תולדות אהרן, יותר "פתוח". ככל הנראה, הוא היחיד בחסידות תולדות אהרן הלומד לקראת תואר אקדמי. פפנהיים לומד באוניברסיטה הפתוחה לתואר בנושא "תקשורת ומדעי המדינה".
למרות השתייכותו לחסידות תולדות אהרן הוא לא לובש את חליפת 'הזברה' (קאפטן ירושלמי) אלא לובש ביגוד בצבע שחור כשאר החרדים, כסוג של ביטוי לפתיחות.
למרות השתייכותו לחסידות תולדות אהרן הוא לא לובש את חליפת 'הזברה' (קאפטן ירושלמי) אלא לובש ביגוד בצבע שחור כשאר החרדים, כסוג של ביטוי לפתיחות.
בראיון שנערך עימו סיפר פפנהיים כי החל לפעול בחברה המקשרת בין חרדים לבין מקומות עבודה ובחברה שנייה הפועלת לשילוב חרדים בצה"ל.
העדה החרדית פרסמה[1] מספר פעמים כי פפנהיים אינו נושא בתפקיד דובר העדה, וכי מעולם לא היה לה דובר.
במשך השנים הפך שמואל חיים פפנהיים לדמות שנויה במחלוקת בקרב אנשי העדה החרדית. כיון שיש הטוענים כי התקרב מדי לציונים.
גם ב"חסידות הבית" שלו עצמו יצא עליו הקצף כמה פעמים[2], בעיקר עקב מתן ראיונות לכלי תקשורת חילוניים, שבתולדות אהרן מקפידים להישמר מכך.
[ויקי]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה