יום ראשון, 1 במרץ 2015

נאום נתניהו והתייחסות לסבא שלו


אדוני היו"ר, 
חבריי,

במהלך הדיון הזה נתבשרנו על פיגוע טרור רצחני בשדה תעופה בקרבת מוסקבה, בו נקטלו עשרות רבות של אנשים חפים מפשע. אני מבקש לשלוח בשמכם ובשם ממשלת ישראל והעם בישראל את תנחומינו לממשלה, לעם ברוסיה ולמשפחות השכולות. הטרור הוא בינ"ל והתגובה לטרור חייבת להיות בינ"ל. אם נאחד כוחות הטרוריסטים לא יכריעו אותנו, אנחנו נכריע אותם, וגם נסכל את משימות שולחיהם. 

אני בטוח שבזה אני משקף את דעתם של כל חברי הבית, וגם את דעתם של חברינו הצעירים ששמעתי אותם היום בקשב רב. כל אחד מכם מגלה מעורבות עמוקה עם אש בוערת, זה הכי חשוב, ואני מניח שלכל אחד ואלת מכם יש לו ולה הסיבה המיוחדת שהניעה אתכם לבוא למקום הזה, ומי יודע אולי ביום מן הימים הבעירה הזאת גם תחזיר אתכם למקום הזה. 

אני יכול לספר לכם על עצמי שהכניסה שלי הראשונה לחיים הציבוריים, חוץ מאשר לרוץ לראש ועד הכיתה בכיתה ו' אם אינני טועה, פחות או יותר זה סיכם את הקריירה הציבורית שלי עד אחרי מלחמת יום הכיפורים. בתקופת מלחת יום הכיפורים הייתי סטודנט בארה"ב, חזרתי למלחמה ולאחר מכן חזרתי ללימודים, ישנתי כמה ימים, הלכתי לאוניברסיטה שבה למדתי, וכשאני מטפס על המדרגות הרחבות אני רואה הרבה דוכנים של סטודנטים ערבים ואיראנים, אחד או שניים אף גידפו את מדינת ישראל. ואני רואה דוכן קטן של סטודנטים ישראלים. היה שם סטודנט אחד עם סנדלים אני חושב, אפילו שזה היה חורף, בכל אופן הוא נראה בערך אותו דבר כמו שהוא נראה היום ושמו היה עוזי לנדאו, והוא ביקש ממני להצטרף למאמץ ההסברה, להדוף את התעמולה הגדולה נגד מדינת ישראל.

אני יכול לספר לכם כיוון שאתם צעירים ומעורבים שמחצית מחיי עשיתי מחוץ לחיים הציבוריים, בצבא, בלימודים, בעסקים, אפילו כתבתי כמה ספרים, זה הכל היה מעניין ומרתק, אבל אין דבר שמלהיב, מסעיר ומרומם את הנפש כמו השירות הציבורי. אני לא יודע מה תבחרו לעשות, כל אחד מכם יכול ללכת לתחומים שונים, אני שומע גם את ההתעניינות – חינוך והדרכת נוער והגנה מפני סמים ואולי בעולם הכלכלי, בעולם של משאבי הטבע, בכל הנושאים שאתם חושבים עליהם, אתם תמצאו עניין ותחפשו דרך להשפיע. אבל יש רק מקום אחד שבו אתם יכולים להשפיע על כל התחומים הללו גם יחד, זה המקום הזה. ראו על מה דיברנו כאן היום. אני רוצה שתדעו שבכל יום בכנסת דנים על הנושאים הללו, כאן דנים בכל, וכאן משפיעים על הכל – על הנכה ועל הזקנה, על היתום והאלמנה, על הרווח ועל הרווחה, על טוהר האוויר ומי שתייה, על קליטת טל מן השמים ועל הוצאת הגז מן המים, על העמקת המורשת ועל רוחב הפס ברשת, על החרב המגנה על הבית ומעל הכל על עלי הזית. הכל. דנים פה על הכל, משפיעים על הכל, ולכן אני רק יכול לברך אתכם ולנסות להשפיע עליכם שתכנסו לחיים הציבוריים, ותנסו להשפיע ותצליחו, כי אין גוף אחר, הכנסת מייצגת את העם אתם באים מכל שדרות החברה הישראלית, פה המקום, וברוך השם יש ייצוג. אם יש דבר אחד שיש בכנסת הזאת זה ייצוגיות. שיטת הממשל שלנו נותנת הרבה כוח לייצוגיות. 

אני חושב שזו הזדמנות בשבילכם לראות כיצד ניתן להשפיע פה. אגב, לא רק על-ידי חקיקת חוקים, לפעמים גם על-ידי הימנעות מחקיקת חוקים. שתי החלטות לא פחות חשובות זו מזו – אחת זה לחוקק חוקים נכונים, ושניים להימנע מחקיקת חוקים לא נכונים וחוקים עודפים ומיותרים. זו אחריות גדולה מאוד. זה מה שהכנסת עושה במשך עשרות שנות קיום המדינה. היא הצליחה לשמור על צביונה הדמוקרטי של המדינה במשך חצי תריסר מלחמות, ובמשך המלחמה בין המלחמות שהיא הטרור. ומה ההצלחה? לייצר כאן אי של חופש במרחב הזה שבו רוגמים נשים ומוציאים להורג מיעוטים, במחשך הזה אנחנו מגדלור של אור, ומה זה החופש הזה? החופש זה קודם כל לומר מה שאתה חושב. חופש הדיבור כולל בתוכו גם את חובת המחשבה, וכדאי שהמחשבה תהיה מושכלת, ועל-כן אם אני יכול לתת לכם עצה אחת, תרכשו השכלה וידע, העולם נעשה יותר מורכב, יותר מסובך, יותר תלוי דבר בדבר. אמרתם נכון צריך לשמור על הפרט ולייצג ציבורים כאלה ואחרים, אבל בסופו של דבר האחריות המשותפת לכולם כאן היא לייצג את המדינה. זה לא דבר מובן מאליו כמו בהרבה מן הדמוקרטיות, כי הן אינן מאוימות כמו הדמוקרטיה שלנו.

ציינו בישיבת הממשלה האחרונה את המאבק באנטישמיות ואת יום הזיכרון לקורבנות השואה. אנחנו עם שעבר חוויה קשה מאוד של השמדה, וכולם מדברים על זיכרון השואה. יש מדינות שמציינות זאת, וטוב שהם עושים זאת, טוב שאימצו את זה אפילו כהחלטת או"ם, אבל בד בבד שזוכרים את קורבנות השואה מדבר נשיא איראן על השמדת ישראל, על מחיקתה מעל פני האדמה, ואף אחד אינו, לא אף אחד מעטים קמים וזועקים, והדבר מתקבל, דנים איתם, מדברים איתם. ואנחנו יודעים שבסופו של דבר מי שישמור על קיומה של מדינת היהודים זה העם עצמו וצבאו. ולכן שאלה שיר שרם שאלה נכונה, מה עם חלוקת הנטל? 

אני רוצה לספר לכם על דבר שמאוד ריגש אותי לפני ימים אחדים, כי על זה תשמעו מעט מאוד. אני רוצה שתשמעו את זה ממני. ביקרתי לפני ימים אחדים בנח"ל החרדי, ויצא לי להשתתף כראש ממשלה בכהונה הראשונה שלי בהקמת הנח"ל החרדי. יש שם גדוד, גדוד של לוחמים, שבאים מהמגזר החרדי, הם עושים שנתיים שירות, ואח"כ בשנה השלישית הם לומדים. לומדים אלקטרוניקה, לומדים הנדסה, לומדים טכנאות, ומשם יוצאים לשוק העבודה. ואני שמעתי את הסיפורים של החיילים הללו שסיפרו לי שעד לפני שנה הם היו חוזרים מן הצבא, עוצרים בתחנה המרכזית, מורידים את המדים, עולים על 'מדים אחרים' וכך הם היו באים הביתה כי היה אצלם מימד של בושה. 

הם סיפרו לי שעכשיו הם הולכים עם המדים, גאים, שמשהו משתנה. אחד החיילים אפילו אמר לי שאמא שלו תולה את המדים על חבל הכביסה, דגל של גאווה. משהו מתרחש כאן. אני לא אפרט כאן. אנחנו יודעים שצריכים שני דברים, אני שמעתי את החיילים הללו אחד אחרי השני מספרים כולם חוויה דומה, ואצלנו יש מידה מסוימת, זה חלק מהחיים הפוליטיים, של איזה ציניקניות, איזה חוסר יכולת לראות שינוי בהתהוותו, ואני אומר לכם משהו מתהווה. אני מאוד התרגשתי. אנחנו הולכים להקים גדוד שני. 

באותו ביקור סיפרתי להם אמרתי להם שהסיבה שאני כאן, אני מתכוון בארץ הזאת, קשורה לחוויה שקרתה לסבי הרב נתן מיליקובסקי ז"ל לימים הרב נתן נתניהו. הוא היה תלמיד ישיבה בליטא, ויום אחד הוא עמד בתחנת רכבת באמצע החורף יחד עם אחיו הצעיר, מולם באה חבורת בריונים שראתה אותם בבגדים שזיהו אותם כיהודים והסתערו עליהם. סבי אמר לאחיו הצעיר: ברח, ברח הימלט, והוא ניסה לעצור בגופו כדי להציל את חייו של אחיו. הוא ניסה לעצור בגופו והוכה, והוכה, והושאר כמת. ובעודו מתבוסס בדמו, בשלג הקר, הוא סיפר אח"כ שהוא אמר לעצמו, הוא לא ידע אם הוא יחיה, הוא אמר, איזו בושה, צאצאי המכבים, צאצאיו של דויד המלך מתבוססים כך בשלג.אם אחיה, כך אמר, אם אחיה אקח את משפחתי ואעלה לארץ ישראל ונבנה בית לאומי לעם היהודי בארצו. והבית הלאומי הזה מחייב להרים את החרב, אבל החרב עולה כסף, הרבה כסף, היא נעשית יותר ויותר יקרה. ועל כן ראוי שהצעירים שלנו, החרדים הללו שמתגייסים ואחרים שהצטרפו אליהם, יחזיקו בחרב ויתפרנסו ויתרמו על ידי כך לכוחה הכלכלי והצבאי של המדינה והדבר הזה מתרחש היום והוא ויגדל ויגדל בעתיד. 

הדבר מחויב המציאות, כפי ששאר הדברים שהעליתם הם חשובים אבל בסופו של דבר, אנחנו חיים כאן מתוך אמונה, מיכולת ההגנה ומיכולת העבודה והפרנסה שלנו. אלה הדברים הבסיסיים ביותר שמבטיחים את עתיד קיומנו כאן. ובסופו של דבר, אנחנו שבאים הנה ואתם, אם אתם תגיעו הנה ואני מאחל לעצמי ולנו, אחרי ששמעתי אתכם שלפחות חלקכם תגיעו הנה, אנחנו מקבלים פה, בזמן שאנחנו פה, את הפיקדון היקר ביותר שיש לעם היהודי. את המדינה שלו. נשמור על המדינה, והיא תשמור על עמינו. אני מאחל לכם שתבואו לכאן לשמור על המדינה, לפתח אותה, לבנות אותה. 

תודה רבה לכם, ריגשתם אותי מאוד, תודה רבה. 
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

חוקי הגברים


תמיד אנחנו שומעים את החוקים מהצד הנשי, סוף סוף מישהו לקח את היוזמה להעלות על הכתב חוקים אלו מהצד הגברי
:אלו החוקים שלנו

!גברים לא יודעים לקרוא מחשבות
 .את ילדה גדולה, תסתדרי עם המושב של האסלה, אם זה למעלה, תורידי, אנחנו צריכים את זה למעלה, את צריכה את זה למטה, לא שמעת אותנו מתלוננים אף פעם שזה למטה
 !!בכי זה סחטנות
!!תבקשי מה שאת רוצה. בא נבהיר את העניין, רמזים לא עובדים! רמזים עבים לא עובדים! רמזים ברורים לא עובדים! פשוט תגידי
כן' ו'לא' הן תשובות מאוד מתקבלות על רוב השאלות'
 ...תגשי אלינו עם בעיה רק אם את רוצה שנפתור לך אותם, זה מה שאנחנו עושים, בשביל אמפתיה יש לך חברות.
 !כל מה שאמרנו לפני חצי שנה, הוא לא רלוונטי באמצע וויכוח, בעצם כל מה שאנחנו אומרים, פג תוקפם תוך שבוע.
 ...אם את חושבת שאת שמנה, זה כנראה נכון. אל תשאלי אותנו.
 ...אם משהו שאמרנו יכול להתפרש בשני דרכים, ואחד מהם גורם לך להיות עצובה או כועסת, התכוונו לפירוש השני.
 ...את יכולה או לבקש מאיתנו לעשות משהו, או להגיד לנו איך את רוצה שזה ייעשה, לא שניהם. ואם את כבר יודעת איך הדרך הכי טובה לעשותה, תתכבדי ותעשי את זה לבד.
 !!מתי שמתאפשר, תגידי את מה שיש לך להגיד בזמן הפרסומות.
 !קריסטופר קולומבוס לא היה צריך שיכוונו אותו בדרך, גם אנחנו לא.
 .אנחנו רואים רק 16 צבעים, כמו הברירת מחדל ווינדוס, אפרסק לדוגמה זה פרי, לא צבע, סלמון זה דג, ואין לנו מושג מה זה טורקיז.
 !!אם אנחנו שואלים אותך מה הבעיה ואת עונה 'כלום', נתנהג כאילו כלום לא קרה, למרות שאנחנו יודעים שאת משקרת, זה פשוט לא שווה את הכאב ראש.
!אם את שואלת שאלה שאת לא רוצה תשובה עליה, תצפי לתשובה שלא רצית לשמוע.
 ..כשאנחנו צריכים לצאת, כל מה שתלבשי יהיה בסדר. ב-א-מ-ת
 ...אל תשאלי על מה אנחנו חושבים, אלא אם כן את רוצה לדבר על ספורט או על חלקים של רכב
 !יש לך מספיק בגדים
 !יש לך יותר מידי נעליים
 ...אני בגיזרה, עגול זה גם גיזרה
...תודה שקראת את זה, כן אני יודע שאצטרך לישון על הספה הלילה, אבל האם ידעת שגברים לא באמת אכפת להם? זה כמו קמפינג בשבילנו...
...תעביר את זה לכמה שיותר גברים שיצחקו. או לנשים עם חוש הומור

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום שני, 2 בפברואר 2015

האם הגנים יכולים לנבא עמדה פוליטית

האם הגנים יכולים לנבא עמדה פוליטית

קומבינציות מסוימות של גנים, בשילוב כמה נתונים חברתיים, יכולים לנבא את העמדה הפוליטית שלנו. וגם - מה הקשר בין האבולוציה לפתק שנשים בקלפי
אייל וינטר
49תגובותשתף בפייסבוק
בימי החיזור הפוליטי הדביק אחר משה כחלון, ממש לפני שהלה ניער מעליו את כל החיבוקים והסתלק מהזירה בפתאומיות, עשה רובי ריבלין ניסיון נואש אחרון לשמר את כחלון בליכוד. “אתה, כחלון”, אמר ריבלין, “נמצא בתוך ה־DNA של הליכוד”. הדבר נשמע לרובנו מגוחך למדי, אך ייתכן שמיהרנו לזלזל באמירה הזאת. בשנים האחרונות הצטברו עדויות מחקריות על הקשר בין פוליטיקה לבין גנטיקה, וליתר דיוק על כך שהעמדות הפוליטיות שלנו והחלטתנו לאיזו מפלגה להצביע נקבעות באופן חלקי על פי הגנטיקה שלנו. קובץ מאמרים בעריכת פיטר חתמי ורוז מקדרמוט, שיצא בשנה שעברה תחת הכותרת “האדם מטבעו הינו חיה פוליטית” ‏(בהוצאת אוניברסיטת שיקגו‏), מסכם את התוצאות המחקריות העיקריות בעניין זה.
בואו נתחיל באמירה שאיתה נסכים כולנו: מי שחושב כמונו מבחינה פוליטית התברך כמובן בגנים של חוכמה ורגישות. מי שחושב הפוך מאיתנו - קולל גנטית בטיפשות או ברשעות. אך לא לזאת כוונתי. אני מתכוון לכך שהנטייה הפוליטית שלנו - שמאל לעומת ימין, ליברליות לעומת שמרנות - נקבעת בחלקה על פי המבנה הגנטי של כל אחד מאיתנו. ראוי תחילה לשים את העניין בפרופורציה הנכונה. אין הכוונה שיש גן X לתומכי ליכוד וגן Y לתומכי העבודה, ואין זה נכון שכדי לעבור מתמיכה בבנימין נתניהו לתמיכה ביאיר לפיד דרושה מוטציה גנטית.
לכל הסקרים, פרשנויות ועדכונים בעמוד הבחירות המיוחד >>
אבל כן, קומבינציות מסוימות של גנים, בשילוב כמה נתונים חברתיים, יכולים לנבא את העמדה הפוליטית שלנו. בשנים האחרונות השתכללה הטכנולוגיה של זיהוי גנטי באופן מדהים. בעלות קטנה, 200 דולר, אפשר לקחת דגימת רוק ולבצע מיפוי מושלם של המבנה הגנטי שלנו. בזכות שיפור זה ניתן לערוך יותר ניסויים עם מספר גדול יותר של נבדקים. ניסויים אלה מאפשרים להבין באופן טוב יותר את הקשר בין גנטיקה לבין מגוון רחב של תכונות אופי.
נוסף על השימוש במיפוי גנטי, הוכח קשר בין גנטיקה לעמדות פוליטיות במחקרי תאומים. אחד הממצאים המדהימים בהקשר זה מראה שבין תאומים זהים קיים מתאם גבוה יותר בעמדות הפוליטיות מאשר בין תאומים שאינם זהים. תאומים זהים הם תוצר של התחלקות הזרע והביצית לשתי יחידות שהופכות לשני עוברים נפרדים. לכן לתאומים זהים יש מטען גנטי זהה לחלוטין. תאומים שאינם זהים קרובים זה לזה מבחינה גנטית כמו כל שני אחים. העובדה שתאומים זהים דומים זה לזה בדעותיהם הפוליטיות יותר מאשר תאומים שאינם זהים היא הוכחה כמעט ניצחת לכך שהביולוגיה מתערבת בעמדות הפוליטיות שלנו.
הדיון המדעי בקשר שבין גנטיקה ופוליטיקה שייך לדיון רחב יותר וטעון יותר, בשאלה אם תכונות האופי שלנו הן נרכשות או מולדות. איזה חלק ממבנה האישיות שלנו מוכרע על ידי הסביבה שאיתה אנו נמצאים במגע החל מיום הלידה, ואיזה חלק מוכרע כבר תשעה חודשים לפני הלידה? במשך שנים הונחו מכשולים כבדים בדרכם על מחקרים בנושאים אלו. חלק מהמכשולים הוצבו בגלל תקינות פוליטית צבועה וחלקם עקב חרדה נוראה, שמא יתגלו הבדלים גנטיים הקשורים למוצא אתני.
בשנים האחרונות הוקלו מעט מחסומים אלו, ויותר תקציבי מחקר החלו זורמים למחקרים העוסקים בסוגיה זו. החלו מצטברות עדויות לכך שחלקה של הגנטיקה בקביעת האישיות שלנו גדול משחשבנו. לדוגמה, נמצא שהגנטיקה אחראית ל–40% מהכישורים החברתיים שלנו, ל–32% מהנאמנות ‏(או חוסר הנאמנות‏) שלנו לבן/בת הזוג ול–20% מכושר המנהיגות שבנו. כאשר מביאים בחשבון גם מספר קטן של מדדים חברתיים של הנבדק, ערכים אלו גדלים בהרבה והגנטיקה יכולה לנבא תכונות אופי ספציפיות בהצלחה מדהימה.
אבל מהמחקרים עולה שהמנגנון הגנטי המשפיע על עמדותינו הפוליטיות שונה מזה המשפיע על תכונות אופי אחרות שלנו, והוא קשור לתופעה שאני מכנה “רגשות קולקטיביים”, כלומר לצורך האנושי בהשתייכות קבוצתית. צורך זה חיוני להישרדותנו והוא התפתח באמצעות כוח הבחירה האבולוציוני משחר התרבות האנושית. השתייכות קבוצתית באה לביטוי בשני אופנים: בסולידריות כלפי חברי הקבוצה, ובעוינות כלפי הקבוצה המתחרה. הגנטיקה שלנו מכתיבה במידה מסוימת את המשקל שאנו מייחסים לשני אופנים אלה ומשקל זה משפיע על העמדה הפוליטית שלנו. לדוגמה, צפוי שמי שמייחס משקל רב לסולידריות כלפי הקבוצה יתמוך בעמדות שמאל בענייני כלכלה. צפוי שמי שמייחס משקל רב יותר לעוינות כלפי הקבוצה המתחרה ייטה ימינה בנושאי חוץ וביטחון. בדומה, מי שמגיב פחות לרגשות קולקטיביים - על שני המאפיינים שלהם - יגלה עמדות ליברליות/קפיטליסטיות יותר בנושאי כלכלה ועמדות פשרניות יותר בתחום הביטחון.
אבל תחושת ההשתייכות לקבוצה אינה מוגבלת רק להקשר הלאומי. היא קיימת בעצם בכל מקום שבו קיימת קבוצה ‏(בין החברים לעבודה, בין אוהדי קבוצת הכדורגל שלנו, אפילו בין משתמשי חדר הכושר שלנו‏). אם ביטויי תחושת ההשתייכות שלנו תלויים בגנטיקה שלנו, צפוי שנאמץ התנהגות דומה בסיטואציות קבוצתיות שונות. משמעות הדבר מרחיקת לכת, משום שהיא מציעה שאפשר לנבא באופן סטטיסטי את התנהגותו של אדם על פי השתייכותו הפוליטית.
תארו לעצמכם את ישיבת ועד הבית השנתית שאתם משתתפים בה בבניין מגוריכם. על הפרק הסוגיה כיצד לנהוג בדייר הסורר המסרב לשלם את מסי הוועד. הסיפור הגנטי מציע שלאנשי השמאל מבין דיירי הבית תהיה נטייה גדולה יותר להתפשר עם הדייר הסורר, בעוד שאנשי הימין יגלו יתר נוקשות וקשיחות. אני דווקא הכרתי בחיי הרבה אנשי ימין שגילו סלחנות ומתינות בסיטואציות חברתיות שונות, ומספר אנשי שמאל שהמילה פשרה מהם והלאה. אך ייתכן שמחקר סטטיסטי יסודי יגלה בעתיד הקרוב את הקשר הנחזה על ידי הסיפור הגנטי.
לקשר המדהים שבין פוליטיקה לגנטיקה יש גם השלכות על השיח הפוליטי הכללי. ראשית, ראיות אלה מחדדות את העובדה שוויכוח פוליטי אינו יכול להיות מוכרע אך ורק באמצעות טיעונים רציונליים. המקור הגנטי של עמדותינו הפוליטיות, גם אם הוא מוגבל, מבליט את מגבלות השכנוע. עוצמת הטיעון הלוגי תשפיע עלינו בדרך כלל פחות מנטיית הלב הסובייקטיבית שלנו. דבר זה ראוי שיובא בחשבון גם בעיצוב מדיניות ‏(כלכלית, חברתית ומדינית‏). מה שטוב לאזרח א’ אינו בהכרח טוב לאזרח ב’, גם אם שניהם באים מאותו רקע סוציו־אקונומי.
ואולם, למרות כל זאת אסור לנו לאפשר לגנטיקה שלנו, בסיוע הורמוני הרגש, להשתלט באופן בלעדי על הבחירה הפוליטית שלנו. חשוב שנדע להבחין בכל סוגיה פוליטית, אם עמדותינו הפוליטית מונחות על ידי ראיות או תחושות עמומות. האינטרסים שלנו, כפרטים וכחברה, מנוגדים לעתים קרובות למה שה־DNA שלנו מכתיב לנו כעמדה פוליטית.
הכותב הוא ראש המרכז לחקר הרציונליות באוניברסיטה העברית ומחבר הספר “רגשות רציונליים - איך הרגש מצליח במקום שבו השכל נכשל"

http://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1889531
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

אנשים חכמים פחות נמשכים יותר לאידיאולוגיות שמרניות

מצביעים לימין? יש לכם אינטליגנציה נמוכה


לפני כמה שבועות פירסמתי כאן טור שעסק בשאלה אם מצביעי הימין מונעים על ידי אידיאולוגיה או אולי דווקא ביולוגיה. הטור התייחס למחקר שהצביע על רקע ביולוגי לנטייה פוליטית, ומצא כי אנשים שנוטים להגיב ביתר עוצמה למסרים ודימויים שליליים - או במלים אחרות, פוחדים יותר - נוטים יותר להצביע לימין. כתבתי גם על מחקר נוסף שמצא שוני מובהק במבנה המוח בין ליברלים לשמרנים, והראה שאצל הקונסרבטיבים האמיגדלה, המוח הקדמון, מפותחת יותר, ואילו ה-Anterior Cingulate Cortex - אותו חלק שמצטיין בהרגעת האמיגדלה ושליטה בפחדים שהיא מייצרת - מפותח יותר אצל ליברלים.

על אף שציינתי שמדובר בהכללה, וכמובן שאין במחקרים האלה להעיד דבר או חצי דבר על אדם כזה או אחר, למותר לציין שלא כל התגובות למאמר היו חיוביות - וחלקן אף היו לא נעימות. ייתכן שאותן תגובות מאוששות את המחקרים שהראו ששמרנים נוטים לחשוש משינוי, ואינם מעבדים היטב מידע חדש הסותר את תפישותיהם ואמונותיהם. גם כאן, מובן שאיני טוען שמדובר בנתונים מובהקים. מעבר להתנצלות בפני מי שראה את עצמו נפגע באופן אישי מאותו טור - זו בוודאי לא היתה הכוונה - נראה שאכן כתבתי אותו מוקדם מדי, ושהתמונה שהצגתי בו אינה מדויקת ושלמה.
מדוע? כי רצה המקרה ושבוע מאוחר יותר יצא מחקר חדש מבית אוניברסיטת ברוק בקנדה. המחקר רחב היריעה הקיף שתי קבוצות שבהן יותר מ-15 אלף נבדקים בבריטניה ובארה"ב, ובדק נתונים ארוכי טווח כדי להגיע למסקנה חד-משמעית ומרתקת: מנת משכל נמוכה מהממוצע מנבאת בבירור נטייה לגזענות - וגם נטייה פוליטית לימין. מתברר שאנשים שקיבלו ציונים נמוכים במבחני IQ בגילים צעירים צפויים יותר לפתח דעות קדומות, לסבול מגזענות, להפגין רגשות אנטי-הומוסקסואליים, וגם לאחוז בדעות פוליטיות קונסרבטיביות.המחקר התפרסם ב-"Journal of Psychological Science".
כמובן שמבחני מנת המשכל מציגים תמונה חלקית של יכולותיו של הנבחן, אבל יתרונם הגדול הוא בהיותם סטנדרטיים לאורך תקופה ארוכה - ולכן הנתונים כה מובהקים ומרתקים. פרופ' גורדון הודסון, ממובילי המחקר, טוען שהממצאים מציגים מעגל קסמים קשה: אנשים בעלי אינטליגנציה נמוכה יותר נמשכים יותר לאידיאולוגיות שמרניות, שמצדן דוגלות בהתנגדות לשינויים, ובסופו של תהליך מייצרות אנשים בעלי נטייה לדעות קדומות - או בקיצור גזענים.
ומדוע חושב הפרופסור שאנשים בעלי מנת משכל נמוכה יותר נמשכים דווקא לאידיאולוגיות שמרניות? מכיוון שאלה מציעות סדר ומבנה קשיח שמקל על בעליהן להתמודד עם עולם בעל רמת סיבוכיות גבוהה. בראיון אודות המחקר שפורסם ב"האפינגטון פוסט" אמר ד"ר בריאן נוסק מאוניברסיטת וירג'יניה כי "המציאות מורכבת וכאוטית. אידיאולוגיות מסירות חלק מהמורכבות ומציעות פתרון פשוט יותר. לכן ייתכן שאנחנו לא צריכים להיות מופתעים מכך שאנשים בעלי יכולות קוגניטיביות פחותות נמשכים לאידיאולוגיות פשטניות".
כמובן שגם כאן נסייג, שהרי לא כל השמרנים הם בעלי דעות קדומות, גזענים או בעלי אינטליגנציה נמוכה מהממוצע, ולא כל הגזענים והטיפשים הם שמרנים. דעות קדומות קשורות למגוון גורמים אישיותיים וסביבתיים, ולא רק למנת משכל (אף על פי שהמחקר ניטרל חינוך ורקע סוציו-אקונומי). ובכל זאת, קשה להתעלם מהשורה התחתונה הכה מובהקת. ייתכן שהעדות המוחשית ביותר כרגע לרלוונטיות המחקר היא מערכת הבחירות שמשתוללת במפלגה הרפובליקאית. לאחר האינטליגנציה הבוהקת של ג'ורג' בוש, שרה פיילין, מישל בכמן, ריק פרי וההוא מהפיצות שכבר שכחתי את שמו, ההזוי התורן שכיכב באחרונה וזכה בשלוש מדינות הוא מר ריק סנטורום.
הנה כמה מהפנינים של האיש שרוצה להיות נשיא ארה"ב: סנטורום האשים השבוע את הנשיא ברק אובמה במזימה להתיר לאירן לפתח נשק גרעיני; הוא מתנגד לכל צורה של אמצעי מניעה: "זה לא אמור להיעשות כך", הסביר לגבי קונדומים; הוא האשים את הפמיניזם הרדיקלי בכך שאמהות אמריקאיות נאלצות לצאת לעבודה במקום להישאר בבית ולגדל את ילדיהן; וגם הסביר שמי שטוען שמסעות הצלב הנוצריים היו אגרסיביים שונא את ישו, כי מדובר בערכים אמריקאיים בסיסיים.
בתגובה לשאלה אודות מערכת הרווחה, הסביר סנטורום שהוא אינו מעוניין לשפר את חייהם של אנשים שחורים בעזרת כסף ששייך לאנשים אחרים, והוא מעדיף לתת להם הזדמנות להרוויח אותו. הוא השווה גם בין מין הומוסקסואלי למין עם ילדים או כלבים. ולקינוח, סנטורום הודיע שאין דבר כזה "פלסטינים". אם לא היה סביר שהוא גם אנטישמי כמו עמיתו רון פול, הייתי מציע לו להצטרף לליכוד או לש"ס ולעשות עלייה. עילוי.
מה זה אומר? שום דבר משמח. בעולם שבו קיים קשר בין יכולות קוגניטיביות נמוכות, גזענות, פחד משינוי ונטייה פוליטית לימין, בכל מצב שבו שורר איום קיומי, אמיתי או פיקטיבי, הימין ינצח. מדוע? כי נאמניו מונעים באופן אפקטיבי מאוד באמצעות פחד, ולכן יתגייסו יותר, ייצאו לרחובות ויגיעו לכנסים ולבחירות. כידוע לכולנו, רוב הליברלים מעדיפים לשבת בבית ולצקצק בלשונם עד יעבור זעם. אופטימים. פוליטיקאים שמרנים ואינטליגנטים (כן, בהחלט יש כאלה), כמו בנימין נתניהו, מבינים את המנגנון הזה היטב, ובמקרה דנן מדובר באופורטוניסט שעושה בו שימוש חסר מעצורים. בהצלחה לכולנו בבחירות הבאות, בארה"ב וגם בישראל

http://www.themarker.com/markerweek/1.1642946

השפעות המחזור החודשי על העדפות פוליטיות ומידת דתיות של נשים

https://greengross.wordpress.com/2013/07/01/%D7%94%D7%A9%D7%A4%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%99-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A2%D7%93%D7%A4%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%99/
פורסם על ידי ב- אין תגובות:

הבדלי מוח בין ימנים לשמאלנים

אם בחרת בימין או בשמאל בבחירות זה עניין מולד ותלוי במבנה המוח שלך וניתן לברר את השתייכות הפוליטית בסריקת מוח פשוטה.צוות של מדענים וחוקרי מוח פוליטיים הראה כי ליברלים ושמרנים להשתמש בחלקים שונים של המוח, כאשר הם מקבלים החלטות מסוכנות, ואזורים אלה יכולים לשמש כדי לחזות איזו מפלגה פוליטית אדם מעדיף. המחקר החדש מציע כי בעוד גנטיקה או השפעת ההורים יכול לשחק תפקיד משמעותי, בהיותו שינויי דמוקרטים רפובליקנים או אופן תפקודו של המוח.

תוצאות אלו עשויות לסלול את הדרך למחקר חדש על התנהגות בוחרים, מניב הבנה טובה יותר של ההבדלים באופן שהליברלים ושמרנים חושבים. לדברי ד"ר שרייבר: "היכולת לחזות במדויק פוליטיקה מפלגתית באמצעות פעילות מוח בלבד ואילו הימורים מצביעים על כך שחוקרים הבדלים עצביים בסיסיים בין מצביעים עשויים לספק לנו תובנה חזקות יותר מהכלים המסורתיים של מדעי המדינה."
במאמר מוסגר: הדברים הללו ידועים עוד מימי חז"ל ותורת האר"י מרחיבה מאוד בעניין זה של מוח ימין ומוח שמאל. חכמה זה מוח ימין (השמאל הפוליטי) וגבורה זה מוח שמאל (הימין הפוליטי) והעיקר זה דעת את ה' (בשילוב של שמאל וימין).
השתייכות לשבט מבין 12 השבטים (או מזלות) זה עניין גנטי המשפיע על מבנה המוח.
http://www.sciencedaily.com/releases/2013/02/130213173131.htm


חקר: מוח של שמאלני פועל אחרת משל ימני
מדענים בארצות הברית בחנו את אופן קבלת ההחלטות של בני אדם בעלי עמדות פוליטיות שונות וגילו כי מוחם פועל בצורה אחרת. לפי נתוני המחקר, "לשמאלנים יותר קל לקבל רעיונות חדשים בתחום החברתי, המדעי והדתי"
אנשים המגדירים את עצמם כשמאלנים מסוגלים להתמודד עם חוסר בהירות, סתירות ועימותים בצורה טובה יותר מאשר בעלי דעות ימניות - כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניבסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). מדענים גילו כי עמדות פוליטיות קשורות לתהליך קבלת החלטות יום-יומיות על-ידי המוח.
העיתון האמריקני "לוס אנג'לס טיימס" מפרסם היום (ב') את תוצאות המחקר שנערך באוניברסיטת UCLA בשיתוף עם מדענים מאוניברסיטת ניו יורק. החוקרים ערכו ניסוי שבמהלכו בחנו את אופן קבלת ההחלטות של בני אדם המחזיקים בעמדות פוליטיות שונות וגילו שינויים נוירולוגיים.
מחקרים פסיכולוגיים שנערכו בעבר קבעו כי ימנים לרוב מבצעים שיפוטים דומים באופן עקבי, לעומת שמאלנים הפתוחים יותר לחוויות חדשות. המחקר החדש קובע כי השוני אינו מסתכם רק בקבלת החלטות בעלות גוון פוליטי, אלא הוא בא לידי ביטוי גם בחיי היום-יום.
"תוצאות המחקר חשפו חלוקה לשני טיפוסים קוגניטיביים - ליברלי ושמרני", מספר ד"ר מרקו לקובוני, ניורולוג באוניברסיטת UCLA שלא היה מעורב במחקר באופן ישיר.
המשתתפים במחקר היו סטודנטים שדעותיהם הפוליטיות נעו בין "שמאלני מאוד" ל"ימני מאוד". מדענים הורו להם להקיש על מקלדת בכל אימת שהאות M הופיעה על מסך המחשב, ולא ללחוץ על המקלדת כאשר מופיעה האות W. האות M הופיעה פי 4 פעמים יותר מאשר W. דבר זה היתנה את הסטודנטים ללחוץ באופן כמעט אינסטינקטיבי על המקלדת בכל פעם שהופיעה כל אות.

חוקרים בחנו את תגובותיו של כל משתתף באמצעות מכשירים שבדקו את החלק במוח שמבחין בניגודים בין נטייה טבעית - ללחוץ על המקלדת, לבין התגובה ההולמת - לא ללחוץ על המקלדת. בדיקות הראו פעילות מוגברת של המוח אצל בעלי דעות שמאליות. כמו כן, הם עשו פחות טעויות כאשר הקישו על האות M. ניסוי דומה שנעשה במועד אחר אימת את הנתונים.

פרנק סולוויי, חוקר באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שאינו קשור למחקר, אמר כי התוצאות "מדגימות בצורה יפה כי ההבדלים בין ליברלים לשמרנים מושפעים מאוד מהדרך שבה המוח פועל". לדבריו, בהתבסס על נתוני המחקר, "לשמאלנים יותר קל לקבל רעיונות חדשים בתחום החברתי, המדעי והדתי".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3447839,00.html


פורסם על ידי ב- אין תגובות:

יום חמישי, 23 באוקטובר 2014

כך גרם ח''כ נחמן שי לגניזת פרסום תחקיר בקול ישראל על התנהלותו

בתחילת החודש ניסיתי להעלות לדיון בתכנית הרדיו ,שאני עורך ומגיש בקול ישראל, תחקיר על חבר הכנסת נחמן שי. בשום תרחיש שהרצתי, לא הצלחתי לחזות את הסיבה שבגינה לא יתאפשר לי לבסוף מלצייץ אפילו מילת ביקורת אחת עליו בשידור. לפניכם הסיפור הבלתי נתפס מאחורי גניזת התחקיר על נחמן שי ברדיו קול ישראל.
הכל התחיל כשביקשתי מהעיתונאי והכתב הפוליטי ,תומר אביטל, לעלות לשידור בתכנית הרדיו של 'הכלכלה האמיתית' ברשת א' של קול ישראל. קבענו שידבר על פרויקט יוצא דופן שהוא מוביל במימון הציבור. מטרת הפרויקט בשם" 100 ימים של שקיפות " היא לחשוף בעזרת אנשי מקצוע את כל מה שחברי כנסת מנסים להסתיר מאיתנו – ממספר ימי החופשה שלהם ועד לקשרי הון שלטון בעייתיים שהם מנהלים. אך טבעי היה שאביטל ידבר גם על התחקיר שפרסם קודם לכן בפיסבור על ח"כ נחמן שי , שלמעשה היה הטריגר להתנעת הפרויקט היוצא דופן הזה. התחקיר מבקר את ח"כ נחמן שי על התנהלותו הלא שקופה והלכאורה בזבזנית כחבר כנסת (על חשבון משלם המיסים). ח"כ שי אמנם לא עבר על החוק וגם בוודאי כבר ידענו תחקירים הרבה יותר דרמטיים וסנסציוניים מאותו תחקיר שביצע אביטל, אבל בהחלט אפשר לקטלג את ממצאיו כ"כשרים אך מסריחים". במיוחד כאשר ישנם בארץ מאות אלפי אזרחים שאפילו כסף למילקי אין להם.
לעומת זאת יתכן גם שיש לח"כ שי הסבר מניח את הדעת על ממצאי התחקיר ולכן ניתנה לו זכות התגובה בתכנית ב"כל פורמט שיבחר".
התגובה הגיעה ביום חמישי בלילה, שלושה ימים לפני השידור. עוזרתו של ח"כ שי טענה בשיחת טלפון עימי כי יש אי אמת בתחקירו של אביטל ,אך התחמקה מלפרט מהן האי אמיתות. היא סרבה למסור תגובה רשמית אך הזהירה שאם אדבר על התחקיר בשידור החי, יהיה זה מהלך שעלול להיות כרוך בסיכון של תביעת דיבה. לבסוף הפנתה את תשומת ליבי שהם מתכוונים לפנות גם להנהלת קול ישראל בעניין.
ביום ראשון ,זמן קצר לפני השידור כבר הגיעה תגובה כתובה ורשמית. הפעם הגרסה השתנתה ובהודעה סתומה וקצרה נמסר לי מלשכתו של ח"כ שי:
"בין ח״כ נחמן שי לבין תומר אביטל מתנהלת התדיינות משפטית. כל אזכור של שמו בתכנית בהקשר זה מחייב תגובה שתועבר אלינו בכתב ותגובתנו תינתן בהתאם."
במקביל קיבלתי טלפון בהול מהנהלת קול ישראל לבירור העניין. ח"כ שי כפי שהבטיח מיהר לעדכן גם אותם. המשמעות היתה ברורה לכולנו– בהעדר פרטים נוספים על סוג ההתדיינות המשפטית - אם יוזכר שמו של ח"כ שי (בנוגע לתחקיר) אני עלול לעמוד בסכנה של תביעה בגין עבירה על עקרון הסוביודיצה. כאזרח שומר חוק לא היתה לי לפיכך ברירה אלא לגנוז את החלק בראיון שנגע לח"כ שי. אלא שמכאן הסיפור הפך כבר ליותר ויותר הזוי.
משהו לא הסתדר לי בתגובתו של ח"כ שי. בשיחה בליל יום חמישי אמרה לי העוזרת שלו שהם שוקלים לנקוט בצעדים משפטיים מול אביטל ובשיחה בראשון בבוקר כבר טענה שיש בינהם דיון משפטי. פניתי לאביטל המופתע כדי לקבל ממנו תגובה. לדבריו לא רק שלא קיים דיון משפטי כזה, אלא שח"כ שי הוא זה שמתחמק מכל מסוג של דיון בינהם . זאת לאחר שלטענתו ניסה לשווא לקבל ממנו תגובה כמעט בכל דרך אפשרית. גורם רשמי בהנהלת בתי המשפט חיזק את טענתו של אביטל ואישר בפני כי אכן לא קיים כיום אף תיק פתוח בבית המשפט שאביטל מופיע בו. בלי או עם ח"כ שי.
התקשרתי שוב ללשכתו של ח"כ שי כדי להבין מה לעזאזל קורה פה. בצידו השני של הקו לא אהבו את נסיון הבירור הזה וענו לי בעצבנות: "תקשיב ערן! יש את התכנית שלך ויש דברים שלא קשורים אליך...." לא ויתרתי וניסיתי עדיין לאתגר בשאלות אבל העוזרת של שי חתכה אותי מיד. היא ביקשה ממני להפנות אליה שאלות רק באופן רשמי במייל והבטיחה להחזיר תשובות באופן רשמי.
פניתי באופן רשמי במייל אבל את התשובות הרשמיות לא קיבלתי עד היום. במקום זה בחר ח"כ שי באופן לא רשמי לפנות שוב למנהלים בקול ישראל ורשות השידור. משיחת בירור שנערכה מאוחר יותר הסתבר לי כי שי הפנה נגדי כל מיני טענות שונות ומשונות כולל בדיקת מעמדי ברשות. תשובות לשאלות שהפנתי הוא לא סיפק.
ח"כ שי הוא ללא ספק ממומחי התקשורת המובילים והמוכשרים בישראל , אך נראה שדווקא הוא טרם הפנים שעולם התקשורת מאז התקופה בה היה יו"ר רשות השידור, השתנה ללא היכר. או כמו שאמר בזמנו סגנו המורשע של הנשיא ניקסון: "הממזרים שינו את הכללים ולא סיפרו לי". והכללים אכן השתנו. נכנסנו לעידן השקיפות -על כל כלי תקשורת שמונעים ממנו לפרסם ביקורת לגיטימית קמים היום כלי תקשורת רבים אחרים שנקראים דפי פייסבוק ושאר רשתות חברתיות שיפרסמו אותה. הימים שבהם במקום להתמודד עם ביקורת (או לכל הפחות לתת עליה תשובות), אפשר היה לקבור אותה בטקטיקות כאלה או אחרות, הולכים ונעלמים מהעולם.
ההבדל הגדול בין עיתונאות במשטר דמוקרטי לבין עיתונאות במשטר דיקטטורי היא שבדמוקרטיה זו זכות לבקר ובדיקטטורה זו חובה לשתוק. אני בכל אופן לא מתכוון לשתוק. אני מקווה שכך ינהגו גם כל השאר.

פורסם על ידי ב- אין תגובות:

האם יש מקום לאלוקים במרחב הציבורי בישראל ?

פרסום ראשון: שני טקסטים ארוכים שהתגלגלו לידיי, ולדעתי שווים קריאה וחשובים מאוד. ד"ר אריק כרמון, מקים המכון הישראלי לדמוקרטיה, כותב לרב ד"ר בני לאו מכתב חריף וגלוי וקובע: "אין מקום לדת במרחב הציבורי. אתה מקצין, וגם המגזר שלך. ובנושא הזה אסור שיהיו שתי דעות!".
הרב בני עונה במכתב מרתק: "אם אין מקום לאלוקים במרחב הציבורי, ואין מקום לשתי דעות – אולי אין לי מקום במכון הישראלי לדמוקרטיה".
מוזמנים לקרוא ולהגיד מי פה הקיצוני והפונדמנטליסט, ומי הדמוקרט והפלורליסט...
* * *
מכתבו של ד"ר כרמון:
בני שלום וברכה,
החלטתי להתייחס לדברים ששמעתי ממך בעת שיחתנו ברדיו שלשום, ומאחר שהדיון ביננו היה פומבי ומאחר שמדובר במסד העקרונות והחזון של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אני משתף במכתבי זה את חברי המכון כולם ואת הועד המנהל של המכון.
יצאתי משיחתנו מאד מוטרד. שיחה זו, יחד עם הדינמיקה שהתפתחה בשולחן העגול במכון, בגלל, לטעמי, הרכב משתתפים שגוי, משקפת משוכה שהתרוממה מול עיננו (אנשי המכון לדמוקרטיה) או אתגר שאנחנו, אנשי משפחת המכון, חייבים להתמודד איתו ומיד. מדבריך משתמע שמאחר שלדעתך המציאות בישראל השתנתה, צריך לכופף עקרונות יסוד של הדמוקרטיה ולהתאים אותם למציאות זו. ובמילים בוטות יותר המשקפות את הרושם שקיבלתי (והלוואי שתצליח להזים אותו), לפיו עלינו לכופף את עקרונות הדמוקרטיה כדי להתאים עצמינו למציאות החדשה כפי שהיא נתפסת בדמיונו של ציבור דתי לאומי התופס את עצמו כרוב. לדידי אין כאן כלל שאלה של רוב ומיעוט, אלא עניין קיומי של ממש: מעמדה של הדמוקרטיה. ואין אפשרות, אסור להתפשר על קרונות היסוד – החילוניים – של הדמוקרטיה.
השימוש שעשיתי ב"אלוהים" בנייר שכתבתי ואחר כך בהתבטאות בעל פה, נועד לחדד את טיעוניי. בעצם אני מתבונן בדאגה עמוקה בתהליכי החלחול של ההקצנה, שעיקרה בקרב הדתיים-הלאומיים, אל דפוסי התרבות הפוליטית ואורחות החיים המשותפים בישראל. האלוהים הוא תופעה/יישות/עניין פרטי לחלוטין.
אני יכול להתוודות בפניך שבימים הקשים של מלחמת לבנון השנייה ולאחרונה בימי המערכה בעזה (בשתיהן השתתף בני הצעיר בקרב יחידת עילית שנלחמה בשפיץ של הקרבות) יצאתי כמעט מדי בוקר מחוץ לביתי לוודא ש"אנשי בשורה" לא מחכים לי ובפי תפילה לאלוהים שלי. יחסי שלי לאנשי אמונה ושומרי מצוות הוא יחס של כבוד ולעולם אשמור על כבודם וצרכי פולחנם. אבל, חטיבת גבעתי, ויהיה מספר החיילים הדתיים בה אשר יהיה, היא ספירה ציבורית ואין מקום לאלוהים בספירה הציבורית; לא בזו של חטיבת גבעתי ולא באף אחת מגילוייה של הספירה הציבורית המשותפת לכלל אזרחי ישראל. וכדי שאהיה עוד יותר ברור: המקום שנותן וינטר בדף הקרבי שלו לאלוהים, מקרב את התודעה הצה"לית לראות במלחמה מלחמת קודש ובתור שכזו, מקרב אותנו להשתלב במרחב המזרח תיכוני ובעיקר אל צבאות הטרור החוליגני, הדתי, שבו.
אני מבקש לחזור ולהדגיש את מה שאמרתי בדיון, ולא נשמע לצערי, בגלל בעיות טכניות: מיום היווסדו המכון הישראלי לדמוקרטיה בנה את האתוס שלו ואת דרכי פעולתו על הדיאלוג; על הגדרת התווך, דרך האמצע וממילא דחף לפשרות. חלק לא מבוטל מהפשרות להן התחייבנו משך השנים הן פשרות כואבות לנאמני הדמוקרטיה (למשל בניסוחים שלנו בהצעתנו לחוקה בהסכמה שאינני יודע אם נוכח המציאות המתגלעת מול עיננו הייתי נותן לה יד כיום). אני חש שהתווך הזה ברח לנו. הוא נגנב על ידי הקיצוניים במחנה הדתי-לאומי ואחרי השולחן העגול ושיחתנו ברדיו, נראה לי שגם בארזים נפלה שלהבת, שגם המתונים שבקרבינו, בלב המכון פנימה, זזים עם התווך לעבר הקצה המאיים. ובמילים ברורות יותר – בנושא האמור אסור באיסור חמור שבמכון שלנו תהיה יותר מדעה אחת!! אין כאן מקום לשתי דעות. יש מקום רק לתמיכה בלתי מתפשרת בעקרונות הדמוקרטיה. ולכך התכוונתי שהרכב המשתתפים בשולחן העגול היה שגוי; לא עלה בקנה אחד עם משימת העל של המכון. ואם תרצה, אנחנו מחפשים את היסודות המשותפים בשיח היהודי וכאן ההכלה של זהויות כאלה ואחרות היא אפשרית. אבל אסור לנו להתיר את הצרימה המאיימת של יותר מקול אחד לגבי עקרונות היסוד - החילוניים מעצם טיבם - של הדמוקרטיה.
אני חולק איתך ועם חבריי במכון את מוקד השכנוע הפנימי שלי – אנחנו חייבים לסלק את המשוכה שהתרוממה בקרבנו; את האתגר הנקרא על עקרונות הדמוקרטיה. מול המתקפה על העקרונות האלה אלינו – משפחת המכון הישראלי לדמוקרטיה כולה - להיערך למערכת מגן חד משמעית.
בעניין ההדתה החמורה המתחוללת בצבאה של הדמוקרטיה הישראלית נשתף פעולה עם ה-INSS ועם גורמים נוספים כדי לאבחן את האתגרים בצורה מקצועית, לנסח מרשמים להתמודד איתם ולהוביל, ציבורית, לשנויים ההכרחיים.
ואשר לנו, החברים יחד במשפחת המכון, השתכנעתי מהצעת ידידיה (שטרן) להתכנס יחד סביב הממלכתיות. אלא שעלינו להגדיר בצורה מדויקת מה המשמעות של ממלכתיות בישראל, כזו המכילה (עקרון האינקלוסיביות) את כלל גווניה של החברה האזרחית ומרסנת את סממניה של האקסקלוסיביות הנגזרת מקהיליות שומרי המצוות.
שלא במקרה, "הדת כאיום על הפוליטיקה בדמוקרטיה" הוא נושא הפרויקט המחקרי שלי במסגרת המכון ומכך אתה מבין מדוע דמיי זועקים.
שלך בידידות
אריק
* * *
וכך עונה הבוקר הרב ד"ר בני לאו:
בעזרת ה', יום חמישי כ"ט תשרי תשע"ה.
לאריק היקר בוקר טוב ושלום רב,
לינת לילה אמורה לתת למהומות של אמש לשקוע מעט ולהחזיר את התבונה למקום של שלטון. המכתב שכתבת אלי (בתפוצת כל) נכתב בסערה ואני מאד מעריך אותך על כך. אלתרמן קבע שכל עוד יש סערה בעולמך, אז: "לנצח אנגנך". כל עוד משהו מסעיר אותך חייך מלאים בתקווה ובתודעת שליחות.
אודה שגם אני סוער ממכתבך. במשך שנים אני מנהל מאבק ליצירת אקלים רוחני במרחב הציבורי בישראל שמכיל בתוכו את יסודות היהדות והדמוקרטיה לא כשני יסודות זרים אלא כצורת חיים אחת היונקת את עקרונותיה ממקור משותף.
אתה בוודאי צודק שכאשר שם האלוהים מתגלגל בעולם במחוזות של אלימות יש מקום לדאגה.
כשמחבלים חוטפים נערים בגילאי תיכון ורוצחים אותם בשם האלוהים יש מקום לדאגה
כשמחבלים חוטפים נער בשועאפת ושורפים אותו חי בשם האלוהים יש מקום לדאגה.
אבל אתה לא מנסה כלל להיכנס לשיח הדתי (בכל הדתות) ולהבין עד כמה רחוק שם האלוהים ממחוזות אפלים אלו.
אתה מזהה את דף המפקד של אל"מ עופר וינטר כעוד צעד המעודד את צבא הגנה לישראל "להשתלב במרחב המזרח תיכוני ובעיקר אל צבאות הטרור החוליגני, הדתי, שבו". (ציטוט ממך)
משפטים מסוג זה נכתבים בדרך כלל או מבורות או מרשעות. אצלך זה לא זה ולא זה. אתה רחוק מהראשון ועוד יותר רחוק מהשני. אין זה אלא שסערת הנפש והדאגה האמיתית שלך מהידרדרות האקלים בהשפעת הדת הביאה אותך לכרוך את כל הדתיים בשק אחד ולחבוט בהם במקלדתך.
התזה העיקרית שלך היא שהדמוקרטיה מוכרחה להיות משוחררת לגמרי מהדת. אתה חוזר יותר מפעם אחת על הטיעון שהדמוקרטיה ביסודה היא חילונית. אני כופר בכך. הדמוקרטיה אינה אלא צורת שלטון (ויש לומר באווירת הסביבה השכונתית שלנו במזרח התיכון – הטובה שבכולם). את רוחה היא יונקת מעקרונות מכוננים ובראשם הערך הגדול של שוויון ערך האדם. את העיקרון הזה למד האדם מתודעת האלוהים שבקרבו. אותה תודעה הקובעת שאלוהים יצר את האדם בצלמו ועל פי תודעה זו נקבעה הנורמה "לא תרצח" – ללא שום סייגים ופשרות.
האלוהים שאני מכיר הוא אלוהים שתפקידו לרסן את יצר ההשתלטות של האדם, להזכיר לו בכל דרכיו שהוא נברא ולא בורא, נשלט ולא שולט, גר ותושב בארץ ולא בעל הבית. זהו פס הקול המלווה את תורת ישראל מראשית הוויתה בימי אברהם ועד סוף כל הדורות. נכון שבמציאות הפוליטית בישראל התערבבו להם אלמנטים כוחניים ואלימים הנושאים בקול ובתוקפנות את שם האלוהים שלי. זוהי מלחמת הקיום שלי במחנה פנימה. אבל הדרך שאתה בוחר היא שפיכת התינוק עם האמבטיה. אתה משרטט את הדת על פי קווי המתאר של הקיצוניים והאלימים ביותר שבעולם ואחר כך אתה מבקש לבדל את הדמוקרטיה ממנה. אני ממשיך לטעון בכל התוקף שעופר וינטר (כחניך המכינה הקד"צ בעלי) הוא איש היצוק מחומרי היסוד של דת ישראל ובזכות זה נאמנותו לערכי הדמוקרטיה אינם מוטלים בספק. אם היית מוכן להיכנס ביתר הקשבה למחוזות של הרב אלי סדן היית מגלה שם את גובהה של האחריות הציבורית, של הריסון והכיבוש של יצר האדם ואת תפארת שם האלוהים המעמיד את החברה בעמדה מוסרית גבוהה בהרבה מזו הנטולת שם אלוהים.
אתה כותב ש"אין מקום לאלוהים בספירה הציבורית" ואני אומר לך שמרחב ציבורי ללא אלוהים ייכבש על ידי האדם המשתרר על העולם ועל יושביו. חברה נטולת אלוהים היא חברה נטולת רסן, נטולת ענווה ונטולת אחריות וסולידריות. אם יורשה לי להשתמש בפרשת השבוע אני מתבונן בדמוקרטיה הראשונה שנבנתה במסופוטמיה (בבל). תושבי המקום התאגדו להקים מגדל ולגרש את האלוהים מן הארץ. "נלבנה לבנים ונשרפה שריפה ונעשה לנו שם". כשאדם חי על מנת להעמיד לעצמו שם הופך החומר להיות אלוהיו. אנשי דור מגדל בבל סגדו לטכנולוגיה ולהתעצמות האדם ושכחו את אלה שלא הצליחו לטפס איתם לגובהי גורדי השחקים שיצרו. בדיוק לשם כך בא אברהם, אבינו הקדמוני לעולם. הוא בא "לקרוא בשם האלוהים" בכל מקום. בא להזכיר לאנשים שהם לא אדוני הארץ אלא זוכים לנשום אוויר ששותפים בו כל ברואי האל.
אני מכבד את זכותו של המכון לקבוע את יסודותיו ואת עקרונותיו. אבל כדאי שתהיה ערני לכך שאינך יכול לשאת את אתוס הדיאלוג מתוך עמדה השוללת את מקומה של הפרשנות שלי. כשם שאתה אומר את דבריך בבהירות אומר אני את דברי:
אני דמוקרט בגלל היותי דתי ולא למרות היותי דתי.
האלוהים שלי הוא היסוד המכונן של כבוד האדם וחירותו. התורה שלי היא המצפן המכוון אותי לשמירה קפדנית לזכויות אדם באשר הם.
אם בחרת להגדיר את המכון כ"מכון לדמוקרטיה ליברלית נטולת שם אלוהים" – זו זכותך. אבל אז כדאי שלא תקשט אותו בכמה כיפות שאינן אלא עלה תאנה.
אומר לך יותר מכך. התפיסה שלך את הדת כנבדלת מהדמוקרטיה משפיעה באופן דרמטי לא רק על המחשבה אלא גם על המעשה. דוגמה מתוך המכון. שתי מחלקות פועלות בנושא "כבוד האדם". באופן פרדוקסלי האחת פועלת תחת פיקודו של מוטה ועוסקת בשאלת כבוד האדם על פי עקרונות המדינה הדמוקרטית. השנייה פועלת תחת פיקודו של ידידיה ועוסקת באותה שאלה על פי עקרונות היהדות. אם זו לא בושה אז לפחות חרפה. לו היית מעכל את הרצון של אנשים דתיים לייצר תנועת חיים רוחנית שפועלת על פי יסודות הדמוקרטיה לא היית מייצר את ההפרדה הרעה הזו. אבל כאמור, זו זכותך, לברוא את המכון על פי אמונותיך ועקרונותיך.
מכיוון שעל פי דבריך הברורים אין במכון מקום לשתי דעות בנושא זה, אצטרך לבחור את דרכי ולהשפיע על המרחב הישראלי ממקומות שמאפשרים זאת באופן ממשי ולא רק ייצוגי.
ואחרי כל זאת אני ממשיך להעריך ולייקר אותך עד בלי די.
בידידות רבה ובברכת אור וטוב,
בני.

פוטט של סיון רהב מאיר
פורסם על ידי ב- אין תגובות:
הירשם ל- רשומות (Atom)